מי צריך רק 40 אחוזים מהקולות? תמונת מצב לקראת הבחירות במושבה

מהנעשה במושבתנו/ דבר המערכת, תמונת מצב לפני הבחירות. גיליון ינואר

מהנעשה במושבתנו/ דבר המערכת, תמונת מצב לפני הבחירות

אז מה באמת קורה מתחת לפני השטח במושבה? עד לפני מספר חודשים זו הייתה אמורה להיות תקופת הכנות רגועה וראשונית עבור הררי, אך מתברר כי הוא ומקורביו סובלים מסערה שרק הולכת ומתעצמת. זרמי העומק, שנזרעו על ידו עצמו בשנת 2018, בהקימו את "הרשימה המוסכמת" – לצהלת הפוליטיקאים המקומיים ומעל ראשי התושבים – היוו את חטא ההיבריס הבלתי נסלח. משם ההסתבכות לפי כללי הטרגדיה היוונית היו רק עניין של זמן. פרשיות רדפו פרשיות, וטעויות אחר טעויות. חלקן נשכחו. חלקן עד לאחרונה כלל לא נודעו בציבור. אך במחצית השנה האחרונה, בתזמון הלא נוח מבחינתו, חלקן עולות וצפות ומאיימות להטביעו. לאחרונה היו אלו פרשת בית הקברות "האזורי" במיקומו התמוה… ובסמיכות לה פרסום תכניתו להרחבת המושבה לכדי 48,000 תושבים. אלו הצטרפו לפרשיות קודמות – היכל העירייה הפנומנלי (בעלות כ- 100 מליון ₪), בעיות תנועה וחניה כרוניות במרכז המושבה, מתן ההטבות התמוהות ליזמי פינוי בינוי (כ- 100 מליון ₪ נוספים) לרבות במתחם בו להררי ומקורביו דירות.

כל אלו, עוררו תמיהות ומחשבות בקרב תושבים רבים, לרבות מעצבי דעת קהל מקומיים, שהחלו לפקפק בטיבו ולמצער לשאול שאלות. שיח התעורר בקרב ציבורים רבים ומגוונים, ואותו "שקט תעשייתי" הופר. הדברים אף הובילו, בסמיכות מפתיעה, במקרה או שלא במקרה, לחילופי גברי נרחבים בסביבתו של הררי. כך, שכל לשכתו (מנהלת לשכה, דובר ועוזר) למעשה הוחלפה לאחרונה. העזיבות, ויש יגידו "התפוטריות", חרגו החודש מגבולות הלשכה. זאת, עם עזיבת מהנדס המועצה את תפקידו, לאחר חודשים רבים בהם הרבה להעדר מתפקידו. מהנדס העיר אינו עוד עובד ברשות מקומית. עזיבתו היא אירוע של ממש. המדובר באחד התפקידים הסטטוטוריים הבכירים בארגונו של הררי. עזיבתו בשנה זו של פרסום צבר פרשות, הנוגעות רובן לאגף ההנדסה בדרכים שונות, מעוררת שאלות. השערות רבות הושמעו ביחס לפתרון התעלומה, אך אין עדיין וודאות לגבי הסיבות האמיתיות לעזיבה. יתכן שעוד נשמע ממנו.

ולסערה, מטבעה, השלכות נוספות. פוליטיקאים, בכח או בפועל, מיטיבים לזהות חולשה. הם "מריחים את הדם" ומזהים הזדמנות. אם בשנת 2018 לא היה מי שהעז להתמודד, הרי שנוכח המצב הנכחי, שנה לפני הבחירות הזדרז והצהיר מועמד אחד (קרוננפלד) על מועמדותו. לאחרונה, קם מועמד נוסף והחל את צעדיו הראשונים בזירה. קוראים לו מתן כצמן, והוא בן לפוליטיקאית מקומית מוערכת, אכפתית וישרה (קרן כצמן).  מתן החל לפגוש תושבים ואף לפעול לגיבוש רשימה. זו התפתחות חיובית נוספת, שהרי אבן-יהודה זקוקה כיום לאנשי ציבור ישרים ואכפתיים. התארגנות זו מוסיפה ומדאיגה מאד את הררי, המבין את פוטנציאל הנזק בריבוי מועמדים אשר הולכים ומתרבים ומציגים לו אלטרנטיבה ישרה. התפתחות זו, הוסיפה על הלחץ המופעל כלפי חברת הקואליציה לימור גיל-שני להחליט אף על מועמדותה. אמנם, קשה להציג אלטרנטיבה מנהיגותית מצדה של מי שלקחה שנים חלק פעיל בקואליציה, ונמנעה ממאבקים ציבוריים בנושאים מהותיים. אך יש ללימור פוטנציאל קולות מבחינתה, המהווה פוטנציאל נזק מבחינתו.

גם בסביבתו של הררי מבינים כי ריבוי מועמדים כשירים יפצלו את הקולות, ויכפו עליו סיבוב בחירות שני בו יפסיד. ישנם המרחיקים לכת וצופים כי כלל לא יעלה לסיבוב השני. נוכח המצב ובמספר הזדמנויות, אמר הררי למקורבים: "אני צריך רק 40%". זו אמירה המעידה על חולשה והפנמה של דעת הקהל המתגבשת. ממנהיג מפלגתו (נתניהו), למד הררי כי אף פעם אין המצב נואש, ובהשראתו הוא נאבק בכל כוחו ובכל אמצעי העומד לרשותו. הבנתו כי 40% מהמצביעים בסיבוב הראשון הם המוצא היחיד והיעד, מלמדים כי הוא מכיר בכך שביום הבחירות, רובו של הציבור, בעצם, שוב לא יתמוך בו. כך אם כן, היעד מבחינתו הוא בחירתו מחדש באמצעות השיטה המאפשרת בחירה בסיבוב הראשון בקולות 40% בלבד (מיעוט) – וכנגד רצון רוב התושבים.