מה קרה לרחוב המייסדים? לעומקם של דברים, גיליון יולי 2022

כיצד הפך רחוב המייסדים מרחוב מיתולוגי אהוב לרחוב מסחרי המזכיר כפרים לא מתוכננים?

"אתה צריך להסתובב ברחובות עירך / כאילו זו עיר זרה / להכנס לבית קפה / לשבת לראות מה יקרה".

באחד הימים, בעודי יושב ב"שטמפפר" התנגן לו בראשי, שירו זה  של דן תורן. ניסיתי להתבונן ברחוב המייסדים – כמו לא נולדתי לתוכו ולא גדלתי בו, כאילו לא היתה זו סביבת ילדותי. להתבונן בעיניים אובייקטיביות, עם פחות חמלה לוקאל-פטריוטיות ולא מצועפות מאהבה. נדהמתי מהתרגיל המחשבתי הזה: מה שנחזה לנגד עיניי היה מראה של  הזנחה, עומס והמולה – מין  קקפוניה עיצובית. חשתי מבוכה.

ביום-יום שלנו, אנחנו, לפחות לא כולנו, חשים במשמעות של "השקט התעשייתי", שהיא מדיניות חסרת מדיניות, והיעדר היוזמה מצד המועצה, אך ישנו כישלון שאת מחירו מרגישים, כמעט הכל,  כמעט מדי יום. מחדל רחוב המייסדים מקורו בהזנחה של שנים, חוסר הכרה בצרכי המושבה וצרכי תושביה. ההתעלמות מהגידול במספר תושבי המושבה שלנו, לצד חוסר רצון להתעמת עם העובדות ולקבל החלטות לצד סדרי עדיפות תמוהים, גרמו לכך שרחוב המייסדים הפך מציר מסחר, בילוי ופנאי תוסס ונגיש, נעים ומהנה, התואם את גודלה ואופייה של מושבה קטנה, לרחוב מסחרי מבולבל ועמוס, המזכיר צירי מסחר לא מתוכננים המצויים בכפרים הלא מתוכננים. עומסי תנועה, קשיי חניה, רעש, זיהום אוויר והעדר נגישות ראויה לציבור הנכים, כל אלו מאפיינים כיום את מחדל רחוב המייסדים.

נדמה כי בדומה למשל הצפרדע בסיר המים המורתחים, כולנו חווים מזה שנים את הדרדרות הרחוב, אנו מתרגלים ולא מבחינים במציאות העגומה עד הפיצוץ הקרוב, אשר סימניו כבר אתנו – מחאתם הגלויה -לראשונה – של בעלי העסקים.

חברי המועצה עוברים במקום כמעט מדי יום ביומו.  גם הם בוודאי רואים את המראות, המצוקות והמחדלים, ושומעים את קולות כאב שמשמיעים בעלי העסקים המשוועים ליחס ולפתרון. אך דבר מהותי לא נעשה. נדמה כי הכל חולף לידם  וכי הם חיים תוך ניתוק מה מהשטח. ביקורת לגיטימית שהופנתה בנושא בשנים האחרונות, נהדפה על הסף, ונענתה במקרים רבים ביחס מזלזל ומתנשא. השאיפה המתמדת ל"שקט התעשייתי", עשור או שניים של טיאוט בעיות יסוד מתחת לשטיח יחסי הציבור, נותנים אותותיהם כבר שנים, באופן מובהק,  כאשר 'מתפוצץ' בפנינו "רחוב המייסדים".

אין מדובר בבעיה תקציבית וזו אינה שאלה פוליטית. קופת הפיתוח של המועצה עשירה במזומנים וראש המועצה נהנה מרוב אוטומטי כמעט מקיר לקיר. מה שעומד בין הקטסטרופה ההולכת ומתהווה לנגד עינינו לבין יישום פתרון ראוי, הוא קבעון מחשבתי והעדר חזון, הנובעים מהחשש לקבל החלטות מנהיגותיות מתחייבות והכל מפחד בלתי מוסבר מפני החלטות שעשויות לעורר דיון ציבורי אמיתי ואז, חלילה ייפגע לו "השקט התעשייתי" המקודש.

רחוב המייסדים הוא צלע אחת ממשולש הרחובות הראשונים  של המושבה: "המייסדים", "בני-בנימין" ו"הנוטע". חברי אגודת "בני-בנימין" – הזרוע המיישבת של התאחדות האיכרים דאז, הקימה את המושבה בדצמבר 1932, חברת "הנוטע" שהוקמה עוד בשנת 1929, היתה מעין "חברה כלכלית" שסייעה למתיישבים המייסדים במושבות שהוקמו על ידי אגודת "בני-בנימין" בתחומי גיוס הון, פיתוח שווקים וכיוב'. רק טבעי היה להנציח במשולש הרחובות הראשון של המושבה, את הגורמים החשובים כל כך, שהביאו ליסודה.

לאורך רחוב המייסדים מוקמו מראשית ימיה של המושבה כלל מבני הציבור והקהילה: "בית יחיאל" – ששימש גם כמשרדי חברת "הנוטע" ולימים אגודת "החקלאי", הבנק המקומי "קופת מלווה", מחסן הביצים של "אגרא", הספרייה הציבורית, גן "יהודה בכר" ע"ש ראש המועצה הראשון, המבנה ההיסטורי של בנק לאומי ששימש מבנה ציבור רב תכליתי (בית הדואר הראשון, בית ועד הכפר ובית חברת "הנוטע"), בנין המועצה ששימש בשנותיו הראשונות כמשכנו של ביה"ס היסודי, "גן איתמר" שלימים הפך לגן הזיכרון המרכזי במושבה, בית הכנסת המרכזי, מגרש הכדורסל ההיסטורי ששרת עשרות שנים את המושבה והיווה גם, עוד מימי ילדותי, מקום התכנסות מרכזי באירועים קהילתיים שונים.

בחלקו המזרחי של הרחוב היה ניצב מכון התערבות של אגודת "הצרכנייה", ובצמידות לרחוב המייסדים, ברחוב השקד, שכן בית הקולנוע ההיסטורי ויש יאמרו המיתולוגי של המושבה, בניהולו של טוכנדלר. בית קולנוע אשר שימש במשך שנים רבות כמרכז תרבות ובילוי מקומי.

היום ולצערנו, לא נותר הרבה מעברו המפואר של הרחוב – בנין הספרייה הציבורית מוזנח ומשווע למתיחת פנים, בניין המועצה מוזנח אף הוא – כמו בכוונת מכוון שכל מטרתה להצדיק ולקדם את העתקתו מערבה לבניין עירייה חדש בהשקעה של 100 מיליון ₪, גן "יהודה בכר" ראה ימים יפים יותר ומתקניו שוב אינם תואמים את הסטנדרט המקובל היום. קולנוע "טוכנדלר" הפך חנות רהיטים, "הצרכנייה" לסופר יודה התל-אביבי, מגרש הכדורסל הוסב לחניון זמני, שבמקומנו מיד הפך למאוד קבוע. אך יותר מכל "גן איתמר" – גן הזיכרון, גם הוא לבושתנו, שימש שנים רבות ועד ממש לאחרונה כמגרש חניה. באופן אישי, נמנעתי ומעולם לא העזתי לחנות שם, הפגיעה הערכית והמוסרית בזכר הנופלים וברגשות בני משפחותיהם, תוך התעלמות מהצורך בשימורו של "גן איתמר" כגן הציבורי הראשון במושבה, פשוט לא אפשרו לי זאת.

אכן, היישוב התפתח, וחלק מהשינויים שעבר הרחוב טבעיים ותואמים את המציאות המשתנה, חלקם בלתי נמנעים ומתרחשים גם בחלקים נוספים של המושבה, אך עיקר השינויים יסודם בהזנחה וחוסר מעש. מדובר בציר הרוחב ההיסטורי של המושבה. בלבה הפועם – במשך עשרות שנים ועד ימינו אנו – של קהילה שלמה. איך זה קרה שקברניטי הישוב נטשו את הרחוב, פשוטו כמשמעו, והניחו לכוחות שוק לשנות את דמותו ללא חזון ומעשה?

מזה כברא שנים ארוכות מדי,  אנו עדים לביטויים דוגמת: "הנושא בבחינה", "ראש המועצה הנחה", "הצוות המקצועי התכנס" ועוד. השנים שחלפו מספיקות כדי  להבין את הצרכים, לצפות את העתיד שהפך זה מכבר למציאות, לבחון חלופות לפתרון ולקדם ביצוע בפועל ובשטח, ולא רק ברשת הווירטואלית. המשימה עדיין ישימה, בוודאי בהתחשב ביכולת לגייס צוות מתכננים מקצועי, חיצוני ומנוסה. מתכננים שיאחזו את השור בקרניו, יתכננו פתרון אמיץ, ישים וקונקרטי.

על מנת לזרז ולקדם פתרון בימינו, מעלה מערכת "במושבה" לסדר היום של היישוב חלופה ישימה לפתרון. המדובר בחלופה למטרות דיון ציבורי בלבד, אשר ניתן לדון בה, לערוך בה שינויים ולשפר אותה, ואולי אף להציג חלופה אחרת, שונה בתכלית. אך אל לנו להמשיך בקיבעון הניהולי, העדר המנהיגות ועצימת העיניים אל מול המציאות המתהווה והמחמירה.

הפתרון המוצע יסודו בהפיכת קטע מרחוב המייסדים לרחוב חד סטרי ממזרח למערב: קטע שתחילתו בחיבור לרחוב בני-בנימין במזרח ועד לחיבור עם הרחובות: הנוטע ואיילת-השחר במערב. הפיכת הרחוב לחד סטרי תאפשר זרימה של התנועה והצרת המיסעה הקיימת לרכב, מחד ותאפשר תוספת מקומות חניה באמצעות בניית שתי שורות חניות הניצבות לדרך בזווית של 45 מעלות משני צדדיה, מאידך.

בנוסף, תאפשר הצרת מיסעת הרכבים תוספת שתאפשר סלילת שביל אופניים לאורך ציר המייסדים. הפתרון מציע גם, שקטע הדרך העוטף מדרום את "גן איתמר" יבוטל ויצורף למתחם חניה שישרת את הצורך הנכחי והמתהווה בחניות רבות נוספות. הרחובות "הדקל" ו-"אסותא" ישארו חד סטריים אולם בכיוונים הפוכים מהקיים היום. במקביל לקידום שלבי התכנון הראשוניים של הפרויקט ובהתאם לצורך, תוכן תכנית להרחבת זכות הדרך (בסמכות ועדה מקומית), בקטע הדרך מבנק לאומי ומערבה עד לחיבור עם הרחובות הנוטע ואיילת-השחר.

החלופה המוצעת, תוסיף ותאפשר תוספת כניכרת של מקומות חניה, באמצעות חניון דו קומתי שישתרע מרחוב בני בנימין בדרום מזרח, גן איתמר ורחוב המייסדים בצפון מערב, בנין המועצה במערב והגינה המשולשת הצמודה למגרש הכדורסל ההיסטורי במזרח ("דרך פייביש" תועתק מערבה, תורחב ותגונן בתיאום עם המשפחה). הפרשי הגובה בין רחוב המייסדים לרחוב בני-בנימין, ינוצלו להקמת חניון דו קומתי, עם כניסה אחת מדרום מזרח מרחוב בני-בנימין (קומה 1), וכניסה נוספת מצפון מערב מרחוב המייסדים לחנייה עילית פתוחה (קומה 2). המדובר ברעיון יצירתי – המתחשב בטופוגרפיה הקיימת, אך  זהו פתרון ישים, זמין ולא יקר במיוחד (בהעדר צורך בבניית מרתפי חנייה).

הסינרגיה בין חניון מגרש הכדורסל וחניון המועצה, תוך ביטול הטריבונות המיותרות, והכפלת מספר החניות בשתי הקומות, תאפשר הקמת יותר מאשר 120 מקומות חניה במתחם המוצע, זאת לעומת כ-40  מקומות החניה, בלבד, הקיימים היום בשני המתחמים. פתרון זה אף יפצה על אובדנן של כ-35 חניות שנגרעו אך לאחרונה, החריפו את מצוקת החניה ופגעו בשיעור חד בהכנסות בתי העסק ברחוב המייסדים.

פתרון מצוקת החניה וזרימת התנועה בחלופה המוצעת, הם נדבכים מהותיים אך לא יחידים בתהליך שיקום רחוב המייסדים. נדבך נוסף וחשוב לא פחות, הוא שיתוף בעלי העסקים ורתימתם למתיחת פנים של העסקים הוותיקים יותר בציר הרחוב: שיפור והאחדת חזיתות, הנגשת בתי העסק, מדיניות שילוט אחידה, קביעת שעות פריקה וטעינת משאיות וכיוב'. בנוסף, נכון יהיה לתת את הדעת גם להצללת הרחוב באמצעות צמחיה מותאמת לצורך. החלופה שהוצגה כאמור הנה גולמית בלבד.

אכן, זו חלופה מבוססת שהיא פרי ניסיון רב ניסיון והתייעצויות, אך בוודאי שנדרשים עוד ליטוש, עיבוד וירידה לפרטים. במהלך השנים בהם שימש, לבושתנו, גן איתמר – גן הזיכרון, כמגרש חניה, ניתן כבר היה לתכנן ולהסדיר כנדרש את רחוב המייסדים לכל אורכו לרבות פתרונות חנייה למכביר כמוצע בחלופה או בחלופה אחרת. כמה חבל שכך לא נעשה. אך טוב מאוחר מאף פעם. לפיכך אנו מציגים בגיליון זה את  החלופה, בתקווה להניע דיון ציבורי שיוביל לתהליך תכנון וביצוע על-ידי הגורמים המוסמכים. כולי תקווה כי יהיה מי שירים הפעם את הכפפה.

כתבתו של מורן מן, מדור 'לעומקם של דברים', גיליון יולי

 

 

תגובת המועצה המקומית:

 

מסגרת לו"ז לביצוע "פרויקט המייסדים":

הגדרת צרכים וגיבוש פרוגרמה:                                חודשיים

גיבוש צוות מתכננים:                                                  חודש

גיבוש והצגת חלופות:                                                 חודשיים

הצגת חלופות להתייחסות

הציבור ובחירת חלופה מועדפת:                               חודשיים

תמחור חלופה נבחרת ואישור תב"ר:                        חודש

הכנת מסמכי מכרז:                                                    חודשיים

פרסום מכרז, בחירת זוכה וצו התחלת עבודה:        3 חודשים

ביצוע:                                                                           12 חודשים

סה"כ                                                                            25 חודשים

 

הערה לגרפיקה – את מסגרת לו"ז יש להציב בתוך מסגרת תיבת טקסט נפרדת מהטקסט עצמו.

 

"אני הולך בדרך הכורכר

ומחפש את כל ילדי הכפר

שורק פזמון מתוך 'שיר הקטר'

אך לאיש זה לא מזכיר דבר…

 

אני יוצא בדרך הכורכר

אני חושב על אפר ועפר

על מה עכשיו ומה שבעבר…"

 

(דרך הכורכר, י. גלעד)

שתף:

עוד פרסומים: