אין הקומץ משביע את הארי. מדור "מהנעשה במושבתנו", גיליון פברואר.

אצל הררי המגמה הפוכה. בעוד קרוננפלד, כצמן וגיל-שני צומחים לאיטם בצעדים מדודים (יש יאמרו מהוססים), הוא דווקא מאבד בעקביות את התמיכה "הרכה"

"אמרו לו: אדוננו המלך, עמך ישראל צריכים פרנסה

אמר להם: לכו והתפרנסו זה מזה

אמרו לו: אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחוליתו"

(תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ג עמוד ב)

 

היא כבר לא באמת יכולה להוסיף לשבת ולהביט מהצד. חדי האבחנה במושבה, הסבו תשומת לבנו, כי סגנית ראש המועצה, המשמשת – די בשקט יש לאמר – כחברת מועצה קרוב לשתי קדנציות, החלה בצעדים מדודים לזקוף ראשה. תחילה, אובחנה מעט יותר מעורבות בקבוצות הפייסבוק במושבה. אמנם היה זה בדמות תגובות מדודות במישור הפוסטים "הרכים" והקונסנזואלים, ובכל זאת. בהמשך, החל להתפרסם פוסט שבועי וממותג בקבוצה מקומית פרטית.

 

נכון, הפרסום מעט מרוחק מעיני כלל התושבים ומעיניו הבולשות, החשדניות ויש יאמרו הנקמניות של הררי, אך הוא קיים ומעיד על תכונה. לימור גיל-שני משמשת חברת מועצה שתי קדנציות, בחלק ניכר מאלו, משמשת היא סגניתו של הררי. אך לרוב המכריע של תושבי המושבה אין היא מוכרת כלל. הררי דאג ודואג "להחביא" מעיני הציבור את חברי מועצתו, במטרה לחסום כל איום אפשרי על שלטונו ארוך השנים. לימור, מנגד, השכילה להקים ולתחזק – מתחת לרדאר הציבורי הרחב – קבוצה תומכת, נשית בעיקרה, המורכבת מדמויות מעורבות הרואות בה דמות מנהיגותית רלוונטית. זהו בסיס איתן להקמת מטה בחירות מקומי פעיל, אותנטי ורעב.

 

בנוסף, משמשת לימור כפעילה מרכזית במטה המקומי של מפלגת "יש עתיד". במסגרת זו, התנסתה יחד עם חבריה, בחמש מערכות בחירות רצופות לכנסת, בהן לא רק תרגלו מערכת בחירות, אלא גם "זכו" לכאורה בניצחון. לא נעלם מעיניה, כי תוצאות הבחירות – בכל אחת ואחת מחמש מערכות הבחירות האחרונות – מלמדות על הרכב תושבים המשתייכים ברובם למחנה המרכז הליברלי. וכארי "המנצח", עם האוכל גם בא התאבון, ושוב לא תסתפק במושב או שניים במועצה, במסגרת "רשימה מוסכמת" ולא דמוקרטית בהובלת הררי (החטא הקדמון). אם כך, הבחירות לרשויות המקומיות – על רקע הצניחה במעמדו הציבורי של הררי נוכח צבר פרשיותיו המתפרסמות מחד, ותוצאות הבחירות לכנסות האחרונות מאידך – מהוות לדידה הזדמנות פז לעבור מכסא הסגנית לכסא הראש.

 

"היא מדברת יפה, אבל היא אשה רעה, קשה ומסוכנת" לחש הררי בארסיות למקורביו, במגמה להחלישה. אומנות הסכסוך בין יריביו בכח ובפועל היא כמכשיר בידיו, אומנות אותה רכש ושכלל בשנותיו בשב"ס. בעשר  שנותיה של לימור במועצת הררי, אכן לא עלה בידה לאתגרו באמת בסוגיה ציבורית מהותית. אך פעילותה השקטה, בעיקר בקבוצות להעצמה נשית, חשובות הן, ולו בהיבט הערכי הצהרתי. כעת, משעולה לזירה המועמד הלגיטימי מתן כצמן, שוב אין באפשרותה של לימור להותיר את הזירה ריקה ולאפשר לו לצמוח בשקט על חשבונה. לפיכך, אף היא מתחילה בצעדים ראשוניים לקראת התמודדותה. חברותיה, כפי שפורסם בטור זה בעבר, פנו והפעילו עליה לחץ להתמודד, וכעת נדמה כי הפניות זכו לקשב והלחץ נושא פרי. בניגוד ללחישותיו של הררי, מצטייר כי לימור היא דוקא אשת ציבור אכפתית וישרה. לנו במושבה זה חשוב.

***

אצל הררי המגמה הפוכה. בעוד קרוננפלד, כצמן וגיל-שני צומחים לאיטם בצעדים מדודים (יש יאמרו מהוססים), הוא דווקא מאבד בעקביות את התמיכה "הרכה", אותה צבר במעגלים המרוחקים מחוץ "הבייס" המקורי ממנו צמח לראשות המועצה. בחצי השנה האחרונה, נקשר שמו במחדלים כמו גם בפרשיות רבות מדי, לתוכן הוא מסתבך והולך. פרשיות אלו אינן מתאימות למחנה המרכז הליברלי. חלקן הגיעו לידיעת הציבור במושבה, וחלקן נחקרות ומפורסמות אף באמצעי התקשורת הארציים: "כלכליסט", העיתון הכלכלי "דה-מרקר" מקבוצת "הארץ" ותאגיד השידור הציבורי "כאן". אך מקורבי הררי ומלחכי פנכתו לא נרתעים ומעודדים אותו להוסיף להאבק ולהאחז במשרתו. הם – כל אחד והאינטרס האישי שלו – לא יכולים להרשות לעצמם את אבדן שלטונו. לכן הם נאבקים. לכן מבחינתם יוסיפו ויאבקו בעוז, אפילו עד טיפת דמו האחרונה.