החיים הם לא תוכנית כבקשתך – מדור הדרכת הורים, רווית מנדלוביץ'

כולנו זקוקים לחוקים וגבולות, ילדים זקוקים להם במיוחד באופן כזה  שיאפשר להם מקום בטוח לצמיחה, להתפתחות ולהשתתפות נורמטיבית במשחק החיים. אז איך מציבים חוקים וגבולות?

החיים הם לא פיקניק.. או תכנית כבקשתך

כולנו זקוקים לחוקים וגבולות, ילדים זקוקים להם במיוחד באופן כזה  שיאפשר להם מקום בטוח לצמיחה, להתפתחות ולהשתתפות נורמטיבית במשחק החיים. תפקיד הורי חשוב ביותר הוא להיות ברורים לגבי החוקים והגבולות בבית, מתוך מקום אוהב שמבקש ללמד אותם שיש להם יכולת להתמודד עם החיים גם במקומות הקשים בהם החיים מאתגרים והם לא "תוכנית כבקשתך".

מהם חוקים וגבולות ואיך מציבים אותם?

חוק הוא כלל של "עשה" או "אל תעשה" שתקף לכלל בני הבית. חוקים לא נקבעים "סתם כך" בשליפה "מהמותן". ביסוד של כל חוק יש ערך שחשוב לכם כהורים וכמשפחה. הערך תקף לכולם וכמוהו החוק, למשל: "בבית שלנו לא מקללים ולכן מדברים בשפה יפה", "בבית שלנו חשובה שינה טובה ולכן כל אחד ישן במיטה שלו" וכדומה. בפני החוק כל בני המשפחה שווים והוא תקף לגבי כולם כי הערכים משותפים לכולם.

גבול הוא האופן בו מיישמים את החוק בפועל והמטרה של גבולות היא להסדיר את ההתנהלות היומיומית בבית ובמשפחה. לעומת החוקים, גבולות לא שווים לילדים ולהורים (שעת השינה, זמני מפגשים עם חברים ועוד) ויש צורך להתאים את הגבולות לגילו וליכולתו המשתנה של הילד.

לדוגמה: אם החוק אומר שכל אחד הולך לישון במיטה שלו כי שינה טובה חשובה לבריאות של כולם (ערך ששווה לכל בני המשפחה) אז היישום (הגבול) יהיה למשל: בן ה-4 ילך לישון בשעה 20:00, בן העשר בשעה 21:00 וההורים אח״כ.

המטרה היא ללמד את הילדים לחיות בחברה שבה כל אחד הוא יחיד ומיוחד הלומד לבטא את הייחודיות הזו בצורה הטובה ביותר במסגרת המרחב של מה שאפשר או אי אפשר לעשות בחיים החברתיים במשפחה ומחוצה לה.

איך מציבים את אותם גבולות?

אתם ההורים שבו יחד וגבשו את החוקים והגבולות החשובים לכם. כדי לוודא למה חוק כזה או אחר חשוב לכם, הבהירו לעצמכם מהו הערך שעומד בבסיס כל חוק שלכם, זה יעזור גם לכם וגם לתקשורת טובה יותר של החוקים והגבולות לילדים שלכם. לאחר שקיבלתם החלטה, כנסו שיחה משפחתית ושתפו את הילדים בהחלטות שלכם. דברו אתם בגובה העיניים ולא במשימות, נסו ליצור אווירה חיובית והפכו את הילדים ל"שותפים לרעיונות", הסבירו את הערכים. זהו צעד ראשון בדרך לשם.

מה הקושי הגדול של הורים בהצבת גבולות? להתמודד עם הילדים ולהכיל את הקושי שלהם.

כדי להצליח צריך הילד לגדול במרחב בטוח שבו יוכל לבטא את ה"אני" שלו תוך התחשבות בחוקים ובגבולות המשפחתיים והחברתיים ותוך הכרה בכך שיש גם "אחרים" בעולם. אמפתיה וראיית האחר היא משימת חיים חשובה חוקים וגבולות נדרשים כדי לצלוח אותה.

כשאין חוקים וגבולות ללא מי שמוביל את הדרך, המרחק לבלגן ואפילו כאוס קצר. ללא מסגרת המקלה על החיים ומאפשרת צמיחה תקינה, הילדים המתעוררים בכל בוקר לבדיקה מחודשת של החיים: היכן הגבול? מהו מצב הרוח של אבא או אימא? מי יחליט? זה מבלבל ומעייף והדבר יבוא לידי ביטוי בהתנהגות שלהם. ילד צעיר לא אמור להנהיג את הדרך, לשם כך יש הורים.

 

חוקים עוזרים ללמוד איך לחיות בחברה

ילדים שמתקשים עם גבולות בבית עלולים לחוות קשיים בהסתגלות למסגרות שמחוץ לבית כמו בית הספר, חוגים, צבא וגם מקומות עבודה בעתיד הבוגר. המפגש בין ההתנהלות לה הילד רגיל במסגרת המשפחתית (בית ללא גבולות) לעולם האמיתי (שבו יש חוקים, גבולות ונורמות) גדול והילד עלול להתקשות מאוד להסתגל אליו.

דברו חיובי!

ילדים לא יכולים ללמוד רק מאמירות של "לא", תפסיק " ו-"מה לא לעשות", אלא זקוקים שנאמר להם גם "מה כן": "אתה לא יכול לאכול עוד שוקולד, אבל אם אתה רעב יש פרי כריך יוגורט ,או "אתה לא יכול להרביץ כשאתה כועס, אתה יכול לומר אני כועס וגם לבכות או לצעוק, אבל לא להרביץ".

בגיל שנתיים מופיעים התסכולים הראשונים למול: מה יעזור לנו?

לעיתים קרובות ההורים משדרים מסרים סותרים לילדיהם: אמא מבקשת מילדיה לא לשקר, ואז מבקשת מהבת שלה שתגיד לשכנה ה"נודניקית" שהיא לא נמצאת בבית… (נשמע מוכר?). אנחנו אומרים להם לא להיות כל היום במסך, אבל אם נסתכל על העולם לרגע מנקודת המבט שלהם נגלה שזה בדיוק מה שהם רואים אותנו עושים, ימים שלמים מול הנייד או המחשב עם מעט מאד גבולות לעצמנו, אז איך אפשר לדרוש מהם לעשות משהו שאנחנו בעצמנו לא מצליחים? נכון, זו אולי עבודה חשובה אבל לילדים זה לא משנה. ילד שרואה שגם ההורה שלו עושה ילמד לעשות בעצמו. אם אנחנו רוצים שהילדים ילמדו אנחנו צריכים להוות להם למודל ולזכור כל העת שכל מה שאנחנו היום הם יהפכו להיות מחר.

הרבה הורים אומרים "אני לא רוצה "להגביל" אותו, "הוא רק ילד", "כשיגדל יידע לקבל גבולות עכשיו אני משחרר אותו מזה" – זו טעות. מי שלא למד בצעירותו לעמוד בגבולות "קטנים" יתקשה לעמוד בגבולות שהחיים מציבים. זו לא קלישאה, אלו החיים. זכרו: גבול הוא לא רק הגבלה, גבול הא גם שמירה – לדוגמה: תופסת זה אחלה משחק, רק לא בכביש, או "אני שמחה שאתה אוהב ביסקוויט, אבל לא אוכלים בשכיבה", ממתקים? בכיף, אבל לצד אכילה בריאה ומאוזנת… כל עוד המסר עובר בצורה ברורה, ערכית ומחוברת למה כן מותר לעשות ולא רק 'למה לא' הילדים ילמדו, סמכו עליהם. הם יכולים.

ההורה שנמנע מהצבת גבול ברור (ואמפתי), שנמנע מ"מלחמה", "מאבק" או מחאה של הילד הוא הורה שרוצה "שקט תעשייתי" לטווח קצר על חשבון חינוך לטווח ארוך ובוחר לוותר. הוא לא מוותר רק על הגבול הרגעי אלא מוותר על אימון היכולת של הילד לשאת גבול ולהתפתח. אי-הצבת גבולות בשנים הראשונות עלולה להביא לפגיעה משמעותית באיכות חיי הילדים והמבוגרים בהמשך. בגיל הרך כשהילדים "תחת השמיכה" של ההורים זה עוד איכשהו עובר, בגיל ההתבגרות זה כבר עלול להיות מסוכן ולכן חשוב מאוד להשקיע בתשתית. סמכו על הילדים.

התפקיד ההורי הוא לא להיבהל מהתסכול שמגיע עם הגבול, אלא לשמור על הגבולות ולתת לגיטימציה לרגשות, זה מה שיעזור לילד להכיל תסכול או אכזבה. מותר לכעוס אבל כשכועסים זה לא אומר שהכל מותר! מותר לכעוס אבל אסור להרביץ.. זה יעזור לפתח אינטליגנציה רגשית ומיומנויות חברתיות כך כשהילד יגיע לגיל בית ספר יקל עליו לשאת תסכולים ואכזבות שהם מנת חלקנו בחיים.

אז מה למדנו?

  • שבו וחשבו: גבשו יחד את החוקים והגבולות החשובים לכם. כדי לוודא למה חוק כזה או אחר חשוב, הבהירו לעצמכם מהו הערך שעומד בבסיס כל חוק.
  • דברו חיובי: מיד אחרי שאתם אומרים "מה לא" הסבירו להם גם "מה כן".
  • קשה באימונים קל בקרב: ילדים שמתקשים עם גבולות בבית יחוו קשיים להתסגל למסגרות שמחוץ לבית כמו בית ספר, צבא או עבודה.
  • הציבו גבול להתנהגות, לא להרגשה: "מותר לכעוס אבל לא להרביץ".
  • שמרו עליהם: גבול הוא לא רק הגבלה, גבול הא גם שמירה: תופסת היא אחלה משחק, רק לא בכביש.
  • שווים בפני החוק: על כל בני הבית, גם ההורים, לציית לחוקים: "בבית שלנו אין אלימות".
  • לא מידתי: הגבול לא שווה לילדים ולהורים – הילד לא יכול להישאר ער עד מאוחר, אך אימא ואבא כן.
  • היו ענייניים: הציבו גבול בצורה אסרטיבית התקיפות אדיבה: באדיבות כלפי הילד ובתקיפות כלפי הגבול לצד האיסור אמרו גם מה כן אפשר.

ילדים זקוקים לפְּנִיוּת כדי להשיג את ההישגים ההתפתחותיים שלהם מבחינה קוגניטיבית, רגשית, פיזית, לימודית וחברתית. בהיעדר חוקים וגבולות, ומכיוון שהם זקוקים להם, הם ייקחו באופן טבעי את ההגה לידיים (כי מישהו צריך לעשות את זה) וינסו להנהיג סדר כלשהו משלהם. מה הבעיה? זה לא תפקידם של ילדים, אלא של הורים. בדיקת הגבולות והחוקים גוזלת המון אנרגיה ומרץ, של הילד וגם של הוריו ומשפחתו, ומותירה את כולם כועסים, מבולבלים, עייפים ומתוסכלים ופחות פנויים למשימות החיים. ילדים החיים בסביבה עם חוקים וגבולות ברורים (לא נוקשים) יצליחו לפתח מיקוד שליטה פנימי, ילמדו לפעול היטב בחברה ולא יחפשו את "השוטר החיצוני" שיגיד להם מה לעשות ומה לא, מה מותר ומה אסור – הם ידעו לפעול "לשים גבול לעצמם".

 

רוית מנדלוביץ' – מומחית להורות בגיל הרך ולילדים בעלי הפרעת קשב, יועצת ומלווה הורים בתהליכי שינוי באופן פרטני ובקבוצות

שתף:

עוד פרסומים: