מפגש עם שבט הוודה בסרילנקה

אי שם במעבה היער, בכפר קטן ששמו דאמבאנה, חיים עדין שרידיו של בני השבט הוודה>>

מפגש עם שבט הוודה בסרי לנקה/מדור טיולים, מאת מלכה וציקי כסיף

בשנת 2010, לקראת נסיעתנו לסרי לנקה כמטיילים עצמאיים, הקדשנו הרבה זמן ומאמץ לקבל את כל המידע על מדינה זו. תוך כדי חיפוש באתרים שונים, נתקלנו במאמר מרתק על בני שבט הולך ונכחד של ציידים-לקטים, הוא שבט ה"וודה" (VEDDA ) שעדיין ניתן למצוא מעטים מהם במדינה זו.

הסתבר לנו שבאזור העיר קאנדי, אי שם במעבה היער, בכפר קטן ששמו דאמבאנה, חיים עדין שרידיו של בני השבט, ואם נצליח להגיע אליהם, ובתנאי שהם יאפשרו זאת, נחווה חוויה אנטרופולוגית שונה וייחודית. החלטנו לעשות כל מאמץ להגיע ולפגוש את בני השבט. הסוכן המקומי שאירגן את נסיעתנו, הופתע מהבקשה וניסה בכל דרך אפשרית להניא אותנו מהתוכנית. הוא טען שצפויה לנו נסיעה ארוכה, שהותנו במדינה תוארך ותתייקר, וכלל לא בטוח שבני השבט יסכימו שנתקרב אליהם וניכנס לתחום המחייה שלהם. עמדנו על רצוננו והיינו מוכנים לכל המכשולים הצפויים. ואכן, עם נהג ומדריך מנוסים יצאנו בבוקר מהעיר קאנדי לכיוון היערות. אחרי נסיעה ארוכה למדי בשבילי יער עבות, הגענו לסוף הדרך. אי אפשר היה להמשיך בנסיעה, ואנחנו יצאנו מהמכונית כשאנו מוקפים בעצים ובסבך שיחים.

לפתע יצא מבין העצים אדם שלא ראינו כמוהו מעולם. הוא היה גדול גוף, יחף, לא צעיר ושערו וזקנו היו מגודלים ופרועים. חלק גופו העליון היה ערום ועל מותניו הייתה קשורה יריעת בד שהגיעה עד ברכיו. על כתפו היה מונח גרזן גדול ובידיו החזיק חץ וקשת. המדריך פנה אליו, אבל הסתבר שלא מתאפשרת תקשורת ביניהם כי המדריך דיבר סינגאלית, שהיא שפת המדינה, ואיש ה-וודה דיבר בשפת השבט (וודית). איש הוודה פנה לאחור ונעלם בין העצים, אך חזר לאחר זמן קצר מלווה בחברו הצעיר ממנו, שנראה כמוהו, והסתבר לנו כדובר את שתי השפות, ומאותו רגע שימש כמתורגמן. המדריך שלנו הסביר שאנחנו מבקשים לבקר בכפר, לפגוש את אנשי השבט וללמוד מקרוב על אורח חייהם. התקיים דו שיח בין הוודה הצעיר למבוגר, שבסופו הודיע לנו המתורגמן שיש לכנס את מועצת השבט  כדי לדון בבקשתנו. התבקשנו לשבת על הסלעים הגדולים בין העצים וכך עשינו. לא עבר זמן רב ומבין העצים יצאו אנשי שבט נוספים. כולם נראו כמו הראשון שפגשנו, עם גרזן על הכתף וחץ וקשת ביד. הם התיישבו על האדמה והחל ביניהם דיון מלווה בצעקות רמות והנפת ידיים שנמשך דקות ארוכות, ואז השתררה דממה. המתורגמן תירגם למדריך שתירגם לנו באנגלית את ההחלטה: בני הוודה יסכימו לארח אותנו בתמורה למתנה. הוא נקב בסכום כסף פעוט וכשהסכמנו בשמחה, החזיר את תשובתנו למועצת הכפר.

מאותו רגע הפכנו לאורחים רצויים. בני השבט הקיפו אותנו והוצעדנו בין העצים. הגענו לשטח מחיה קטן מאד. ראינו מספר בקתות חמר מכוסות גג קש, והוסבר לנו שהן משמשות לשהייה במשך היום. בלילה מטפסים בני השבט בעזרת סולמות לסוכות הבנויות על צמרות העצים וישנים שם על מנת להתגונן מחיות היער. כמה מבני השבט  לקחו אותנו כדי להדגים לנו את האופן שבו הם משיגים את מזונם: ליקוט שורשים, פקעות, עלים, פירות ויערות דבש של דבורי בר, וכן ציד של בעלי חיים מזדמנים מכל הסוגים בעזרת חץ וקשת. אחד הציידים ניסה ללמד את ציקי להשתמש בחץ וקשת, ולקול צחוקם הרם של הוודים, ציקי הצליח לשגר חץ ולפגוע בגזע עץ. לאור "הצטיינותו" ניתן לו החץ במתנה. בילינו ביער בחברת אנשי הוודה מספר שעות מהנות ומרתקות. הבנו מהם ששטח המחייה שלהם ביער הולך ומצטמצם מכיוון שהחקלאים מהכפרים הסמוכים כורתים את עצי היער כדי להגדיל את שטח השדות. גם הממשלה כרתה חלק מהעצים כדי לאפשר בניה של סכר על הנהר הסמוך.

הממשלה עושה כל מאמץ "לתרבת" את בני השבט. ראינו שעל זרועם יש צלקת של חיסון נגד אבעבועות שחורות שניתן להם, וכמו כן ממריצים אותם לשלוח את ילדיהם לבתי ספר בכפרים הסמוכים ליער. חלק מאנשי הוודה מסכימים לעשות זאת. הילדים המבקרים בגנים ובבתי ספר בכפרים, נדרשים להתלבש, נחשפים לתרבות חדשה וגם לטכנולוגיות שאינן מוכרות להם: שימוש בחשמל, צפיה בטלוויזיה ועוד.

בתהליך איטי הולך וגדל מספר הילדים הנחשפים לתרבות החדשה והם, לכשיגדלו, יביאו לשבט אורח חיים שונה. כיום השבט גוסס, ותרבותו בת אלפי השנים הולכת ונעלמת. הוודים המקוריים נשארו כיום מוגבלים בכפר דאמבאנה- הכפר האחרון. זה השבט האתני האחרון בסרי לנקה ואורח חייהם הילידי הולך ונעלם במהירות.

פורסם בגיליון יוני 2023 של עיתון 'במושבה'.

 

שתף:

עוד פרסומים: