יצאתי לבחון את היכל התרבות של המושבה/דן בן ארי

נשאלת השאלה - האם גורם כלשהוא, מאלה שאמורים להשתמש במבנה היה מעורב בתכנון? רק בחינת הצרכים האמיתיים עצמם היתה משנה את הביצוע, ומתאימה אותו לפעילות הקיימת.

מדור "בשוליהם של דברים", מאת דן בן ארי, גיליון יוני 2023

לאחר שנים של הבטחות, סיפורים על השקעות ודחיות אינספור, יצאתי לבחון את "היכל התרבות" של המושבה.

חלפו מספר חודשים מאז נחנך ברוב פאר "היכל התרבות" שלנו, זה המסתתר מאחורי גבו של בית הספר – "הראשונים"  והנראה כמו עוד מרלו"ג (מרכז לוגיסטי), דוגמת אלו המפארים את אזור התעסוקה הצמוד לו במושבה. זה שמר הררי מתגאה בו כל-כך ומציגו כפסגת הישגיו הדלים.

ובכן, זהו כנראה הזמן לסיכום ביניים, שמטרתו לבחון האם המבנה עונה על ציפיותינו וממלא את יעודו כ"היכל התרבות של המושבה אבן-יהודה".

לעניין זה ראויות להישאל השאלות הבאות: האם מיקומו ראוי? האם נגיש הוא לקהלים השונים במושבה? האם תוכנן כהלכה ובהתאם לצורך? ועוד ועוד פרמטרים רלוונטים לבחינה מהותית ועניינית. בדקתי פרמטרים אלו ואחרים עם גורמים שונים במושבה. סוג של "יודעי דבר" ו"צרכנים רלוונטיים". כאלו שליוו בציפיה דרוכה את הקמתו רבת השנים, והשתתפו במספר אירועים במקום, מאז ונחנך. כולם, לצערנו, תמימי דעים – המבנה שהוקם אינו עונה להגדרתו "היכל תרבות".

להלן סיכום הרשמים אותם ליקטתי, מנסיוני ומהתרשמותם של יודעי הדבר והמשתמשים כאמור.

מיקום: המקובל הוא למקם מבני תרבות וקהילה מרכזיים וכלל ישובים, בלבו של ישוב. זה אלמנטרי. אצלנו, זכה אולם התרבות להבנות דווקא ב"חצר האחורית" של המושבה – מצדו המזרחי כביש מספר 4 הסואן, מצדו המערבי מגרש כדורסל, מדרום עורף בתי המגורים בשכונה הסמוכה ולקינוח – צמוד לו מצפון אזור התעסוקה. נראה כי בבירור לא נתנה הדעת למיקום אופטימלי העונה על הצורך ועל אפיון המבנה הציבורי, אלא פשוט בחרו "בשטח החום" (שטח ביעוד למבנה ציבור) הזמין ביותר מבחינה תכנונית וביצועית, לביצוע זריז לקראת בחירות.

נגישות:  מי שציפה כי "היכל התרבות" ימוקם באזור הנגיש לתחבורה ציבורית, שבילי אופניים, חנייה ונתיבים מרכזיים בישוב, יתאכזב מרה. המבנה שוכן בקצה הצפוני מזרחי של המושבה, מרחק הליכה רב ובלתי אפשרי, מרוב מכריע של בתי תושבי הקהילה; וכל זאת ללא תחבורה ציבורית קימת או מתוכננת, עבור אלו שאינם מתניידים ברכבם הפרטי.

שימושים, תכנון ורב תכליתיות: בהקמת מבנה ציבור – כלל ישובי מסוגו, ובעל משמעות שכזו – מקובל לגבש פרוגרמה שתאפשר שימושים רב תכליתיים במבנה. מבנה המחזיק אולם נוסף, קטן יותר וללא במה, המאפשר ישיבת קהל באופנים שונים, הנחוץ להופעות בהן מתקיים קשר אחר עם קהל הצופים, דוגמת ישיבת קהל סביב המופע. כן נעדרים מ"היכל התרבות" חדרי חוגים, סטודיו למחול, אולמות שירה ועוד שימושי תרבות תואמת קהילה. אך בפועל, קיבלנו אולם יתום הניתן לשימוש מוגבל. אולם בו אף הבמה עצמה קטנה. ויתור על הבמה הנוכחית, היה מאפשר חופש פעולה רחב יותר ונכון יותר. באולם מופעים, המתוכנן נכון, צידי הבמה ואחורי הבמה חשובים לא פחות מהבמה עצמה.

 

תכנון נכון היה מאפשר כניסה לבמה מכמה צדדים ולא רק מאחור. בכל שנה מתקיים מופע מחול של המרכז הקהילתי, ובכל ההופעות הרקדניות נכנסות מצידי הבמה. בהיכל התרבות המושבתי זה כבר לא יתאפשר. גם בניית התפאורה על הבמה הקיימת מוגבלת בשל גודלה.   אין מערכת תאורה, אין מערכת הגברה ולמרבה הפלא אף "שולחן השליטה" אינו מחובר לדבר… בפעם הבאה בה תשבו באולם המכבד עצמו, שאו עיניכם מעלה, עולם שלם תלוי שם מעל. אצלנו יוק.

 

באולם אובחנה אקוסטיקה מזעזעת, כזו שאינה מאפשרת שירת מקהלה מצד אחד, והופעה אקוסטית מוגברת ווליום מצד שני.  אך לא זו בלבד ש"היכל התרבות" אינו מאפשר שימוש רב תכליתי במקביל, אלא אף לא ניתן לקיים בו פעילות כלל, כאשר במבנה הציבורי הצמוד (אולם הכדורסל) מתקיים יעודו הציבורי – אימון או משחק כדורסל.  הבנתם? מישהו במועצה שוב "שכח" להבטיח בידוד אקוסטי יעיל, שיאפשר פעילויות מקבילות ב"היכל הררי" ובאולם הספורט הצמוד לו.

 

נשאלת השאלה – האם גורם כלשהוא, מאלה שאמורים להשתמש במבנה היה מעורב בתכנון? רק בחינת הצרכים האמיתיים עצמם היתה משנה את הביצוע, ומתאימה אותו לפעילות הקיימת. הופעת מחול, לדוגמא, דורשת במה בגודל מסוים, הבנויה רצפה המותאמת למניעת פציעות. לכן, בכל אולם, שאינו משמש להופעה חד פעמית, רצפתו עשויה עץ. מערכת תאורה והגברה מקצועיים ומסך סוגר חלל, אף הם מרכיבים אלמנטריים להופעות מסוג זה.

 

בישובים מתוקנים, מלווה הליך הקמת מרכז תרבות דוגמת "היכל תרבות", בשיתוף הציבור הרחב. שיתוף אמיתי וכן, לצורך הגדרת צרכים, גיבוש פרוגרמה, בחינת חלופות וכיוצא בכך. שיתוף ודמוקרטיה זה כל מה שחסר אצלנו בתרבות השלטונית של הררי, תרבות המבוססת על השתקה, הסתרה ו"שקט תעשייתי". כתוצאה מובהקת, המציאות עגומה והתוצרים מחפירים. על "הקונצרט" הכושל חתום כמובן הררי עצמו. הררי, שעדיין "לומד את החומר".

 

אך אם רוצים לראות הכיצד כן בונים "אולם תרבות"? פשוט סעו עשר דקות מכאן צפונה, למושבה הסמוכה פרדסיה. היכנסו בכניסתה הראשית, וסעו צפונה כקילומטר וחצי. שם, בדיוק בלבה של המושבה, מול המתנ"ס החדיש והמרשים שלהם, נבנה כיום מרכז תרבות רחב, יפה, נגיש, משופע בחניה, רב תכליתי ומגוון בשימושיו. אולם תרבות הראוי לשמו. אולם הכולל אולם מופעים ענק ומכובד, אולמות משנה לחוגים וסדנאות ואפילו בית קפה להנאת ציבור המשתמשים. הלוואי עלינו. לקנא וללמוד מאחותנו הקטנה.

 

במשך תקופה ארוכה הובטח לנו אולם תרבות ראוי ועצמאי, כזה שיחליף את מתווה השכרת האולם בבית הספר האמריקאי. אולם, שישמש הן לצרכים של הפקות המושבה עצמה והן להופעות חיצוניות. על כך שמעתי, ולא פעם, אף מפיו של אבי הררי. אך האם זאת התוצאה שקיבלנו? נדמה, כי התוצאה האמיתית של  הקמת "היכל התרבות", היא פשוט, שההבטחה הקודמת, התחלפה בהבטחה חדשה. הבטחה ולפיה: במסגרת תכנית המתאר הישובית, יבנה היכל תרבות והפעם כזה הראוי לשמו.

 

כותב המאמר מצלם תיאטרון ומחול משנת 2013 בתיאטרון "תמונע", "צוותא", "סוזן דלל", "הזירה" בירושלים ואף בדירה פרטית ותחת עץ הזית בביתו במושבה. מאה הופעות מדי שנה.

שתף:

עוד פרסומים: