על מצוקת הדיור של דור ה-Z

החלום על בית מגורים הולך מתרחק ככל שהלוואות המשכנתא גדלות יותר, ונדמה שהממשלה לא ממש מנסה לשפר את המצב

קולו של הדור: מאת יסמין כהן

מצוקת הד(י)ור

כילידת דור ה-Z אשר נולדה לא בתחילתו ולא בסופו, אלא בדיוק באמצעו, הגיע השלב בו אני רואה את בני דורי הבוגרים יוצאים ממסגרות הצבא והשירות הלאומי ומתחילים להתפרנס למחייתם, ותוך כדי אף מנסים לשלב איזשהם לימודים בתקווה לפתח קריירה עתידית אהובה ורווחית. ומבעד לתהליך המרגש, בסופו של דבר, שבו אני רואה אנשים שזכורים לי עוד מחטיבת הביניים הופכים למבוגרים לכל דבר, ישנה בעיה שכולם מודעים אליה ורודפת, באופן מודע או לא מודע, את כל בני דורי, והיא שכמעט ואין לנו סיכוי להתפרנס בכבוד במקצוע המועדף עלינו, ובטח שלא לקנות בית.

תחילה בואו נבסס את המונח דור ה-Z, ישנה אי ודאות לגבי ההגדרה המדויקת של מי הם דור ה-Z. חלק טוענים שמדובר בכל ילידי סוף שנות ה-90 עד סוף העשור הראשון של שנות ה-2000, חלק טוענים שדור -Z נולד רשמית לאחר פיגוע התאומים, אשר הכתיב את אחד המוטיבים העצובים והמרכזיים של הדור שלי, שהוא חרדה קיומית וחוסר אמון די כולל, אך בעיקר בממשלות וארגונים גדולים. אמנם קטונתי, ואני אינני היסטוריונית או סוציולוגית, אך כחברה בדור זה, ניתן להרגיש בהחלט את חוסר האמון בממשלה ובתאגידים גדולים, בפער משמעותי מדורות קודמים, ולהוסיף כי חלק מחוסר אמון זה, נובע מחוסר התמיכה הכלכלית מהממשלה, חוסר קידום האינטרסים אשר משרתים את העם ובגדול מתחושה כללית שאין אף אחד שדואג לנו. ואם אתם שואלים אותי זה מגדיר את דור ה- Z יותר טוב מכל טווח שנים.

שכר המינימום משתנה כל כמה שנים ואכן עולה, אך זאת לא בקורלציה עם העלאת המחירים הכללית ובפרט מחירי השכירות שעליהן אין פיקוח. ועובדה היא שאלו זינקו ב-15% רק השנה, ומחיר רכישת הדירה הממוצעת בישראל עלה מ- 676 אלף שקלים בשנת 2000, ל-1.93 מיליון שקלים ב2022. זהו בדיוק הפער המספרי בין דור ה-Z לקודמיו.

אדם אשר נולד בתחילת דור ה-Y (שנת 1980) ואשר השתחרר מהצבא בשנת 2001, יכול להתחיל לחסוך לדירה לדוגמא שעלתה 963,000 ₪, ואילו בן דור ה-Z המבוגר (נולד בשנת 2001) אשר השתחרר בשנת  2022, יצטרך לנסות לצבור הון עצמי לאותה דירה בדיוק, רק שהיום הדירה הזאת כבר תעלה 2,800,000 ₪.

החלום על בית מגורים הולך מתרחק ככל שהלוואות המשכנתא גדלות יותר, ונדמה שהממשלה לא ממש מנסה לשפר את המצב. לא בקידום בנייה חדשה להעלאת ההיצע ואף לא בדרך של מיסוי גבוה על משכירי מספר דירות כפי שהוצע ע״י רשות המיסים כבר ב 2018.  הסיבה העיקרית שלא מקדמים את המיסוי הגבוה היא שמיסוי שכזה יגרור סיבוכים והתנגדויות, כיוון שכיום אחוז בעלי הדירות המחזיקים יותר משתי דירות כבר עומד על 13% מבין כלל בעלי הנכסים, שזה מספר עצום של בעלי עניין! לשם השוואה אציין כי בשנת 2003 עמד האחוז על  3% בלבד.

העברת השליטה בחלק נכבד מאוד של נכסים מאנשים פרטיים בעלי משכורות ממוצעות והון עצמי נמוך – ממוצע אשר רכשו את הנכס כדי לספק למשפחותיהם בית מגורים, לבעלי הון אשר משתמשים בדיור שהוא מצרך כל כך בסיסי וחשוב להגדלת הונם, הגם ככה גדול מספיק (לדעתי) כדי להרשות חיים נוחים להם ולמשפחותיהם, הופך את המצרך הבסיסי של קורת גג יציבה, למוצר בשוק תחרותי לעשירים בלבד.

אחת הדוגמאות העצובות בעיניי הוא נער הצעיר ממני בשנה שנתיים, איתו יצא לי לעבוד תקופה מכובדת של זמן, נער אינטליגנטי, חריף וקצת חצוף, שכל תקופה היה בא אליי עם רעיון חדש על איך לעשות כסף ובנוסף כבר היה קונה מניות דרך חשבון מסחר שפתח על שם אמא שלו. לאחר שנה שאלתי אותו ״למה אתה כל הזמן מתעסק באיך להשיג עוד כסף?״ ציפיתי לשמוע תגובה בסגנון של: ״אני חוסך כדי לקנות /לטייל/להביא….״, אך במקום זה שמעתי משהו שאליו כבר לא הגבתי. התשובה שלו הייתה: ״מה יש לך כסף זה הדבר הכי חשוב!".  לאן הגענו כחברה, שהגופים שאמורים לדאוג לרווחתנו לא דואגים לנו ושהחיים כל כך הישרדותיים, שאפילו ילדים מדברים על שכסף נמצא בראש סדר העדיפויות.

לאט לאט ובעקביות אני רואה אנשים בכל מיני מעגלים, הקרובים אליי יותר או פחות, מוותרים בשקט על החלום לעבוד במקצוע האידיאלי בעיניהם, מהסיבה הפשוטה שכנראה לא ימצאו במסגרתו עבודה עם שכר מספק. מספק פשוט במובן של שכר באמצעותו ניתן לשלם שכר דירה סביר, חשבונות, אוכל וחופשה פעם בשנה בלי להיכנס למינוס, כפי ש- 45% ממחזיקי כרטיסי האשראי נמצאים בשנה האחרונה. כך שבמקום ללמוד ולעסוק במקצוע המתאים להם,  צעירים לומדים מקצועות, שבהתבסס על היכרותי איתם, לא היו הבחירה הראשונה, לא השנייה ואף לא השלישית שלהם. מקצועות אלו יהיו לרוב מסחר בשוק ההון שיכול להציע תגמול גבוה פר עסקה (רק אם אתה ממש טוב בזה כן?), או ניתוח נתונים ובדיקת תוכנה שאלו עבודות המציעות השתלבות בשוק ההיי-טק הידוע במשכורות הגבוהות מהממוצע.

וכל זה למה? כי לא משאירים להם ברירה. השכירות מתייקרת, המזון, הדלק ובערך כל מה שאפשר ליקר מתייקר, ויש מספר מאוד מצומצם של ענפים שיכולים לספק את האפשרות אפילו לפנטז על בית ועל מחייה הגונה. כשמבינים את זה אין פלא שלדור שלי, דור ה-Z – שבשנים אלו יוצא לשוק העבודה, רובו בלי הון התחלתי בכלל – פשוט אין ברירה אלא לשים שכר גבוה כעדיפות ראשונה, גם אם ההחלטה כרוכה בהתעלמות מוחלטת מהתחום בו הם באמת היו רוצים לעסוק, תחום כלפיו יש להם תשוקה. זניחת האינדיבידואליות בשם ההישרדות.

יסמין כהן, סטודנטית ושחקנית.

פורסם בגיליון אוגוסט 2023

שתף:

עוד פרסומים: