מסכמים שנה בעיתון "במושבה"

במלאת שנה לעיתון "במושבה", בחרנו לסקור את תרומתו להצפת נושאים, קביעת סדר יום ויצירת שיח ציבורי מעמיק, דמוקרטי ומהותי בקהילה.

שנה היא פרק זמן משמעותי. פרק עגול וממושך דיו. מדי שנה מכינים תקציב. מדי שנה מכינים דו"ח כספי. וכך גם אנחנו, בגיליון חגיגי זה, בחלוף שנה, והוצאתם לאור של שנים עשר גיליונות עיתון "במושבה", חשבנו שנכון יהיה לסכם סיכום ביניים ראשון. סיכום בו נסקור את הנושאים המהותיים בהם עסקנו במסגרת המדור "לעומקם של דברים". מדור אשר הציף, חקר, העמיק והבהיר לקהילה את הנושאים המרכזיים באמת המצויים על סדר יומה של המושבה. במסגרת זו, חשפנו לידיעת קהילת תושבי המושבה, את שהיה נסתר מהעין הציבורית.

"תיכון עצמאי במושבה"

בגיליון חודש דצמבר, העלנו לסדר היום המושבתי סוגיה כבדת משקל בתחום החינוך. תארנו, במדור זה, את השתלשלות הדברים, וניתחנו "לעומקם של דברים" את השאלה – מדוע אין לאבן-יהודה בית ספר תיכון עצמאי בשליטתה. תיכון עצמאי המותאם לצרכי הישוב ותושביו.

כרקע מפוכח לדברים, כתבנו את הדברים הבאים: "בישראל של שנת 2022, הורים בני המעמד הבינוני-גבוה והגבוה (עשירון 8-10), מבינים כי הנכס העיקרי אותו יוכלו להעניק לילדיהם הוא חינוך עילי מוטה טכנולוגיה והצטיינות – חינוך אשר יאפשר להם עתיד כלכלי טוב. במציאות הנוכחית, נכס זה – אשר שוויו הכלכלי עצום, עולה לעין ערוך על כל נכס פיננסי, אותם יכולים הורים בני עשירונים אלו להעניק לילדיהם. נכון יהיה לציין ולומר, כי רק הורים בני האלפיונים העליונים, יוכלו להעניק לילדיהם נכסים חליפיים (פיננסיים או אחרים) בשווי כלכלי דומה."

בכתבה גופא, ניתחנו את האנומליה, ולפיה תיכון המנוהל על ידי תנועת "ויצו" בה "הדגש מושם על שוויון בחינוך ותמיכה באוכלוסיות חלשות… קליטת וקידום תלמידים עולים וקידום תלמידי פנימייה מהפריפרייה החברתית החלשה בישראל.",- הנו תיכון הממוקד במטרות לאומיות ערכיות לכשעצמן, אך כאלו – "שאינן תואמות את מטרות רוב "לקוחות" בית הספר (התלמידים והוריהם במושבה אבן-יהודה) המבקשים חינוך ערכי למצוינות וקידמה."

אז קבענו נחרצות כי "אנו נמצאים, אם כן, בסתירה פנימית מובנית בין מטרות ויעדי הנהלת המוסד החינוכי, לבין מטרות ויעדי מרבית החניכים (תלמידי אבן-יהודה) והוריהם." מסקנתנו הברורה והחדה היתה כי: "אנחנו (מערכת "במושבה") לא מסכימים עם גישות עזאני והררי. לדידנו, אם כן, מדובר בכשל מובנה יסודי, ונדמה כי כבר כחמש-עשרה שנים לפחות, נכון היה ואף נחוץ, בשנות שלטונם של עזאני והררי, להוציא את תלמידינו מבית הספר "הדסים" בשליטת "ויצו" ולהקים עבורם תיכון ייעודי התואם את מאפייניהם, מטרותיהם ויעדיהם העתידיים בחיים. בית ספר שיהלום את יכולותיהם וצרכיהם ויכשיר אותם לאתגרים העומדים לפתחם.  

נוכח העמדה הנוקבת והחדה – אשר זכתה להסכמה רחבה בציבור – השפענו והפכנו את עמדת העיתון לקונסנזוס בקרב המתמודדים הנוכחיים לראשות המועצה הבאה. הן כצמן והן הררי כבר התבטאו בזכות הקמת בית ספר תיכון עצמאי במושבה. אנו גאים על תרומתנו לעיצוב המדיניות (לפחות זו המוצהרת) בתחום החינוך, כתוצאה מהצפת נושא מהותי רב ערך זה לסדר היום הציבורי.

"כביש 561"

בגיליון אוגוסט, העלנו את הנושא התחבורתי הכאוב ביותר בחייה של המושבה בעשרים השנים האחרונות. כביש הרוחב 561, העתיד לחבר – מצפון למושבה – את דרך מספר 2 ("כביש החוף") ודרך מספר 4 ("הכביש הישן"). בכתבה, תארנו לעומק את הסוגיה תוך שהבהרנו כי "סלילתו של כביש הרוחב 561… (תוך) הסטת התנועה העוברת – החוצה את המושבה מזה שנים רבות מדי – לכביש רוחב זה, תהווה את הפתרון המיוחל." עיקר תרומת הכתבה היתה בהצפה מחדש של הנושא הכאוב והמורדם ציבורית, תוך חשיפה: "כי פשוט אין "כביש 561". על-פי ההחלטה הנוכחית שהובעה על ידי שרת התחבורה (דאז), "נחיצות סלילת הכביש תבחן מחדש", החלטה שמשמעותה גניזת הכביש ולכל הפחות עיכוב פתיחתו לציבור למשך עשור נוסף."

החשיפה, הלחיצה את המועצה שהסתירה את המצב מעיני התושבים ודאגה לא לפרסם את ההחלטה. החשיפה אף הלחיצה גורמים פוליטיים נוספים ומשפיעים באזור, שחששו ובצדק, מלחץ ציבורי דומה אף אצלם, והניעתם לפעולה. וכך, בחודשים האחרונים, החלו להשמע "מנגינות" אחרות מכיוון משרד התחבורה. בהמשך גם הזדרזו בראשית מרץ לקיים טקס המעיד על כך. אנחנו "במושבה" גאים בהשפעתנו זו ונוסיף לעקוב. לעקוב ואף לפעול.

"תכנית 48 של הררי – תכנית המתאר הישובית"

בספטמבר שעבר ושוב באפריל האחרון, עסקנו לעומק בסוגיה המשמעותית ביותר בחייה של המושבה ותושביה. סוגיית תכנית המתאר, אשר תקבע, יותר מכל, את אופיה של אבן-יהודה שאהבנו ואנו אוהבים. סוגייה המהווה את הנושא המטריד ביותר את תושבי הקהילה. השאלה – האם נגדל באופן מתון (בהיקף ובמשך), ונשאר ישוב בעל אופי מושבתי, חרף הגידול הבלתי נמנע, או שמא נוסיף ונרוץ בפראות, חסרת חזון ועומק, לעבר עיר צפופה דוגמת כפר-יונה – היא השאלה המרכזית על סדר היום המושבתי.

בתחילה, בספטמבר, היה זה התושב המודאג והמוערך מיקי לפיד, אשר סקר, בסקירה מאלפת ומפורטת, את תהליך הטיפול בתכנית המתאר הישובית, תוך שהצביע על הכשלים הכרוכים בתהליך והתמשכותו. לפיד, תלה בשיקולי בחירות את התמשכות התהליך הכושל, אשר הוביל לתכנית הרת האסון, כפי שהיא מוכרת לנו כיום. ובלשונו:  "אם תכנית המתאר שלנו הייתה מקבלת תוקף ב 2018, כפי שאבי הררי הבטיח, היא הייתה מקבעת אותנו לתקופה ארוכה על 9 יח"ד לדונם. אבל לאבי זה לא היה נוח אז (בחירות). היום הועדה המחוזית מתעקשת על 14 יח"ד לדונם. מגמת הציפוף תמשך. תושבי אבן יהודה ישלמו מחיר כבד על העיכובים האלה. הפגיעה באיכות החיים שלנו תתעצם בכל התחומים." תגובת המועצה לפרסומיו של לפיד אף היא לא אחרה לבוא, בדמות מתקפות אישיות בפוסט מביש ומסית אותו פרסם הררי עצמו. הררי שבר אז שיאים שליליים במתקפות  אישיות, והפעם כנגד תושב ש"העז" להביע דעתו.

בגיליון הקודם (אפריל), ולאחר עבודת תחקיר מאומצת ומקיפה, שבנו ועסקנו ב"תכנית 48" – תכנית המתאר הישובית של הררי. תכניתו זו לשינוי פני המושבה, בזמן כהונתו, ממושבה בת 12,500 אלף תושבים אותה קיבל לניהול, לכדי עיר צפופה בת 48,000 תושבים דמוית העיר כפר-יונה. בתחקיר חשפנו: "ממסמך הנחשף כאן לראשונה והקרוי: "נספח פרוגרמתי – כלכלה וחברה" לתכנית המתאר הכוללנית, נמצא כי היעד להשלמת האכלוס הוא בעצם בתוך עשרים שנה (מתוך מסמך מדצמבר 2019). כלומר בעוד 17 שנים מהיום. "יעד האוכלוסיה של תכנית המתאר (בגרסתה דאז לפני שצמחה ל 48,000 תושבים, מ"מ) הנו 38,500 תושבים ל-20 שנה…" נכתב במסמך.

זה כבר מציב אותנו לא רק על מספר תושבים של עיר צפופה (48,000), אלא אף על קצב גידול שנתי של כ-7% לשנה. זהו קצב גידול חריג וקיצוני המוכר באזורנו רק מהעיר הסמוכה כפר-יונה. כפר-יונה בעצם היא התכנית של הררי לאבן-יהודה."

במסמך נוסף שחשפנו, מצאנו כי מספר התושבים הגבוה הצפוי, מעולם לא מאד הטריד את הררי, צוותו ומתכנניו. למעשה, הם כבר הגדילו עשות, ודיברו בפני מוסדות התכנון על 50,000 תושבים מתוכננים, עוד בשנת 2016! וכך נכתב במפורש במסמך השגה של הררי ומהנדסת המועצה מאז: "עיקרי הטיעונים: מס' התושבים כיום בישוב 16,000 (הטעית החוקר אז היתה במקור, מ"מ), 8000 יחידות כבר מאושרות יגיעו ל 50,000 תושבים" ועוד מגדיל ומוסיף הררי, שחס וחלילה לא תפגע תכניתו להפיכת המושבה לעיר צפופה: "תחום התכנון של קו ההכרזה מעלה חשש לפגיעה צפויה באלפי יח"ד…"

במסגרת התחקיר, הבאנו לידיעת הציבור הרחב כי בעשור הראשון של חייו הפוליטיים של הררי (2003-2013) – במשך רובו שימש כסגן ראש המועצה –  נחשף לשלל התכניות המתגבשות במושבה, ואף היה מעורב, בדרכים שונות, בקידומן. בתקופה זו, החל במסע רכש נכסי נדל"ן, בתחומי המושבה – לו ולבני משפחתו – המרוכזים בשני מתחמים. המתחם האחד בדרום המושבה, בתכנית הבנייה הגדולה בתולדות המושבה בהיקף של  כ-1,350 יח"ד, תכנית המאופיינת במגורים לרבות בנייני מגורים בני 9 קומות. המתחם השני בצפון המושבה ("מכבי"), בו מקודם פרויקט לפינוי בינוי, במסגרתו העניקה המועצה, באופן שערורייתי ומעורר תמיהות, פטור ליזם מהיטלי השבחה המוערך ב- 100 מליון ₪. בעשור הפוליטי השני של הררי (2013-2023), הררי כבר מקדם את תכנית 48' – תכנית המתאר הישובית, הכוללת מספר רב של מתחמים, במסגרתה ולמניעת לזות שפתיים, הוקפד כי הצפיפות והבניינים, לא יהיו רק במתחמי התכנון הדרומי והצפוני בהם להררי ולמשפחתו אחזקות נדל"ן. והנה כך התכנית צמחה המושבה מ"אזור בעל אופי כפרי", לתכנית עיר צפופה בת 48,000 תושבים.

מעקב "במושבה" אחר "תכנית 48" של הררי להפיכת המושבה לעיר צפופה , הצפת הנושא והעלאתו לסדר היום הציבורי, שוב לא אפשרה את המשך פעילות המועצה במחשכים. הדברים הובילו להטחת האשמות הדדית במועצה, ויש אומרים כי אלו התגלגלו להתפ(ו)טרות מהנדס המועצה, ובעקבותיו כלל עובדי אגף ההנדסה.

"בית עלמין אזורי באבן-יהודה"

בחודש נובמבר חשף עיתון "במושבה" פרשה נוספת מעוררת תמיהות. פרשה ולפיה המועצה מתכננת להפוך, ובסתר, את המושבה למרכז קבורה אזורי. "מתחת לרדאר הציבורי, בשקט בשקט, מקדמת המועצה המקומית מזה מספר חודשים תכנית רחבת היקף להגדלת בית הקברות המושבתי והפיכתו לבית קברות "אזורי"… בתכנית שיזמה, הכינה והגישה המועצה, להרחבה בהיקף 400%! של בית הקברות המושבתי הקיים, תוך הפיכתו "לבית עלמין אזורי" (סעיף 2.1 בתקנון תכנית 457-0897363)."

עיון בתשריט תכנית בית הקברות המתוכנן, אף העלה כי: "השינוי המפתיע בכיוון התפשטות ההרחבה לכיוון מזרח, מעלה תהיות ושאלות בדבר זהות הבעלות באותה קרקע. המדובר בקרקע אשר לא נכללה במסגרת תכנית המתאר הכלל ישובית הכוללנית למסגרת המתחמים לפיתוח מגורים, ועשויה היתה למצוא עצמה – בהעדר תכנית זו של הרחבת בית הקברות – כקרקע ביעוד חקלאי לעוד שנות דור… כעת, נוכח תכנית שינוי יעוד הקרקע לקבורה, צפויים לזכות בעלי הקרקע בפיצויי הפקעה מוגדלים, בתוך שנים ספורות מאד ובסמוך לאישורה של התכנית המתהווה… המדובר בהפקעות צפויות של כ-25 דונמים בבעלות פרטיים, כך שתכנית גרנדיוזית זו עלולה לעלות למועצה מכספי התושבים 25-50 מיליון ₪ שישולמו כפיצויי הפקעה לבעלי הקרקע."

מערכת במושבה סבורה כי נכון להרחיב את בית הקברות במתינות בלבד, בהתאם לצורך המושבתי בלבד ולא למעלה מכך. זאת יש לעשות לכיוון מערב או דרום, תוך הרחקתו ככל הניתן מבתי המגורים במושבה. אנו גורסים כי קירוב בית הקברות דווקא מזרחה לכיוון בתי התושבים, תוך הכפלתו הגרנדיוזית לפי ארבע משטחו הקיים, והגדרתו "בית העלמין אזורי", הנה הרסנית וצפויה למשוך קבורת תושבי ישובים עירוניים סמוכים, הצפויה לעבור למושבה.

דרישתנו מחברי המועצה לדרוש דיון נוסף בנושא במליאת המועצה, אמנם לא זכתה להרמת הכפפה מצד אותם חברי מועצת "אומרי ההן" של הררי. אך נדמה כי החשיפה השהתה במידת מה את התכנית ההרסנית. זהו עוד הישג בנושא מהותי בו אנו מתגאים. נוכח "שתיקת הכבשים" של הפוליטיקאים המקומיים, מוסיפה מערכת במושבה לעקוב אחר הנעשה, וערוכה לפרסום הדברים ולהגשת התנגדות לתכנית לאחר הפקדתה להתנגדויות. וכך הבהרנו: "תחת ההערכה הגוברת, שנראה מועצה שונה לחלוטין מזו המכהנת, יתכן וניתן יהיה במועצה הבאה לגבש רוב "למשיכת" התכנית ותכנונה מחדש, כראוי וכמותאם לצרכי הישוב בלבד, מבלי להוות פתרון (קבורה, מ"מ) לצרכי האזור או המטרופולין כולו.

"רחוב המייסדים"

בגיליון יולי שעבר, הצפנו ובפעם הראשונה, סוגיה הניצבת, כמעט מדי יום, לנגד עינינו התושבים ומשקפת כישלון תהליכי, במסגרתו התדרדר "רחוב המייסדים  מרחוב מיתולוגי אהוב, לרחוב מסחרי המזכיר כפרים לא מתוכננים." מראות ההזנחה, העומס וההמולה ברחוב המסחרי המרכזי במושבה, המשקף קקפוניה עיצובית ותכנונית הנן לא פחות ממביכות. בכתבה הבהרנו כי מקור הבעיה בהזנחה של שנים, חוסר הכרה בצרכי המושבה ותושביה בתשתיות הראויות למצב המשתנה. ההתעלמות מהגידול במספר תושבי המושבה שלנו, לצד חוסר רצון להתעמת עם המציאות ולקבל החלטות, גרמו לכך שרחוב המייסדים הפך מציר מסחר, בילוי ופנאי תוסס ונגיש, נעים ומהנה, התואם את גודלה ואופייה של מושבה קטנה, לרחוב מסחרי מבולבל ועמוס, המזכיר צירי מסחר בכפרים הלא מתוכננים. עומסי תנועה, קשיי חניה, רעש, זיהום אוויר והעדר נגישות ראויה לציבור הנכים, כל אלו אפיינו ביולי את מחדל רחוב המייסדים. המצב מאז רק החמיר.

"היום ולצערנו, לא נותר הרבה מעברו המפואר של הרחוב – בנין הספרייה הציבורית מוזנח ומשווע למתיחת פנים, בניין המועצה מוזנח אף הוא – כמו בכוונת מכוון שכל מטרתה להצדיק ולקדם את העתקתו מערבה לבניין עירייה חדש בהשקעה של 100 מיליון ₪, גן "יהודה בכר" ראה ימים יפים יותר ומתקניו שוב אינם תואמים את הסטנדרט המקובל היום. קולנוע "טוכנדלר" הפך חנות רהיטים, "הצרכנייה" לסופר יודה התל-אביבי, מגרש הכדורסל הוסב לחניון זמני, שבמקומנו מיד הפך למאוד קבוע. אך יותר מכל "גן איתמר" – גן הזיכרון, גם הוא לבושתנו, שימש שנים רבות ועד ממש לאחרונה כמגרש חניה." מאז התרבו מיכלי וארגזי חנות הירקות ברחוב, נוסף סופר מרקט, שניהם בסגנון עיצובי המקובל בדרום ת"א, ואף נפתח מגרש מכוניות, כולם ביוזמת אנשי עסקים חיצוניים אשר זיהו את כח הקנייה המקומי מחד ואת נטישת קברניטי הישוב את הרחוב מאידך. קברניטים אשר נתנו "לכוחות השוק" לשנות את דמות הרחוב בהעדר חזון ומעש. לטובה בולטת וכדוגמא הנכונה לרחוב, נציין יוזמה מקומית – "פנינה כפרית" בסגנון איטלקי – בדמותו של "קפה טיה" התואם את אופי הישוב ותושביו.

הבהרנו כי הסיבות אינן נעוצות בבעיה תקציבית או בהעדר יכולת פוליטית להגיע להסכמה במועצה. המדובר בקבעון מחשבתי והעדר חזון, הנובעים מהחשש לקבל החלטות מנהיגותיות מתחייבות והכל מפחד בלתי מוסבר מפני החלטות שעשויות לעורר דיון ציבורי אמיתי, ואז, חלילה, לפגוע "בשקט התעשייתי" הפוליטי המקודש.

בכתבה גם קראנו לפעולה. קראנו לבחון חלופות לפתרון ולקדם ביצוע בפועל ובשטח, תוך גיוס צוות מתכננים מקצועי, חיצוני ומנוסה. מתכננים שיאחזו את השור בקרניו, יתכננו פתרון אמיץ, ישים וקונקרטי. במסגרת הכתבה, אך העלנו חלופה ישימה לפתרון: "הפתרון שהוצע יסודו בהפיכת קטע מרחוב המייסדים לרחוב חד סטרי ממזרח למערב… פתרון שיאפשר זרימה של התנועה, תוך הצרת המיסעה הקיימת לרכב, שתוסיף מקומות חניה באמצעות בניית שתי שורות חניות הניצבות לדרך בזווית של 45 מעלות… הצרת מיסעת הרכבים תאפשר אף סלילת שביל אופניים לאורך ציר המייסדים. בנוסף הוצעה הקמת חניון דו קומתי של כ 120 מקומות חניה שישתרע מרחוב בני בנימין בדרום מזרח, גן איתמר ורחוב המייסדים בצפון מערב, בנין המועצה במערב והגינה המשולשת הצמודה למגרש הכדורסל ההיסטורי במזרח… הפרשי הגובה בין רחוב המייסדים לרחוב בני-בנימין, ינוצלו להקמת חניון דו קומתי, עם כניסה אחת מדרום מזרח מרחוב בני-בנימין (קומה 1), וכניסה נוספת מצפון מערב מרחוב המייסדים לחנייה עילית פתוחה (קומה 2). המדובר היה ברעיון יצירתי – המתחשב בטופוגרפיה הקיימת, פתרון ישים, זמין ולא יקר במיוחד (בהעדר צורך בבניית מרתפי חנייה)."

הכתבה השפיעה במובהק על סדר היום הציבורי, הגם שההחלטות שהתקבלו במועצה היו חלקיות, פוליטיות ומוטות בחירות. במסגרתם הוחלט על שני מהלכים חלקיים בלבד: הפעלת לחץ לסגירת מגרש הרכבים והקמה "חלטוריסטית" ופסולה מוסרית, של חניון קטן דווקא בגן הזיכרון – "גן איתמר". ההחלטה הקלה, חלקית וזמנית, על מצוקת החניה במרכז המושבה והיטיבה עם בתי העסק. אנו "במושבה" מתחייבים כי הנושא שהוצף לא ירד מסדר היום, ויש להניח כי יטופל מהותית ומקצועית על ידי המועצה הבאה שתבחר.

"הכניסות המערבית והמזרחית – כישלון פתיחת החיבור רחוב המייסדים לכפר-נטר וסגירתו הצפויה, בשנת 2025, של חיבור רחוב המייסדים לכביש 4" 

בגיליונות פברואר ומרץ, פרסמנו לציבור, באופן פומבי, שלם וממוסמך, את התנהלות המועצה בשתי סוגיות תשתית תחבורתית מרכזיות. האחת – הסגירה המתמשכת של הכניסה והיציאה המערבית של המושבה לכפר-נטר, והשנייה – חשיפת הסגירה הצפויה לצמיתות, כבר בשנת 2025, של הכניסה והיציאה המזרחית לכביש 4.

גילנו דעתנו כי: "בכל מחלוקת מול גורם שלטוני, ארצי או שלטוני מקביל (נתניה, חוף השרון, כפר-נטר), ידנו תמיד על התחתונה. כך זה שהרשות המקומית חלשה, פוליטית מדי ולא מקצועית מספיק. כזו המתקשה לתפקד בענייניות, מקצועיות ויעילות."  בהתיחס לכך, זיהינו כי:  "במשך שמונה שנים, המועצה לא מצליחה למסגר נכון את הדיון (בנושא החיבור לכפר-נטר מ"מ), ולשכנע את הגורם השלטוני הארצי הרלוונטי, שהנפגעים הרבים והאמיתיים מהמצב, הם דווקא אלפים מתושבי אבן-יהודה ולא עשרות מחברי כפר-נטר. למה ומדוע? כי אנחנו מגיעים לא מוכנים לדיונים, ללא אנשי מקצוע מומחים ומובילים, ללא יכולת הופעה רהוטה, עניינית ומשכנעת, כזו המציגה באופן ברור ומקצועי את הסוגיה והשלכותיה. יש מבין הצופים בדיון שאמרו כי הררי נראה בו כמו אורח שנקלע לסיטואציה, ולא כמו ראש מועצה המכהן כבר תשע-עשרה שנים תמימות בתפקידיו כסגן וראש הרשות המקומית נושאת הדיון."

בשלב זה, הכתבות טרם הצליחו להוביל לשינוי המצב הקיים והמסתמן ולהניע לפעולה. אך עצם הצפת הנושאים לסדר היום, תחייב את המועצה הבאה לטפל בסוגיות בדרך שונה. בדרך מקצועית, עניינית ומהותית.

לימים, בעקבות פרסום הכתבה בעניין החיבור לכפר-נטר, הסב את תשומת לבנו תושב מעורב וערכי, כי אשתו של הררי עובדת בשכר, מזה שנים רבות, כמזכירת ועד אגודת כפר-נטר… תפקידה זה, מעמיד את הררי עצמו בניגוד עניינים מובהק, בעומדו לייצג את תושבי המושבה אל מול הנהגת תושבי כפר-נטר – מעסיקיה של אשתו. יש העשויים להסיק, כי יתכן ובכך ניתן להסביר את הנרפות בטיפולו של הררי בנושא תחבורתי מהותי זה. מכתב בנושא, לועדה לניגוד עניינים במשרד המשפטים, יצא בקרוב. אולי הוא יסייע לפריצת הדרך.