על תפקידן של הרשויות המקומיות או: על מה אנחנו הולכים הפעם לבחירות במושבה?
מאת: מורן מן
יש מי שחושבים שתפקיד הרשויות המקומיות הוא ניקיון, גני ילדים וקצת תנועה ותחבורה ואולי רווחה. זה נכון. אבל זה גם לגמרי לא נכון, במיוחד בעת הזאת! לא אכנס כאן למחשבה ההזויה שראש מועצה טוב הוא מין "כלבויניק" שמטפל ב"בעיות שבר", מנורות שרופות או להביא בקבוקי מים כאשר יש הפסקת מים. זה גם חשוב ואפילו נחמד, אבל זו טעות נוראית. היוזמה לחלוקת בקבוקי מים בעת הפסקת מים, היתה לראשונה של מנחם אבי, עת ארעה הפסקה מקומית, בבאר אגודת המים "תל-צור". היתה זו יוזמה יצירתית של איש שטח חרוץ – אותה חיקה לימים הררי בתקלה באזור שיכון ותיקים – תגובה יצירתית, אך לא יותר מכך.
הרשות המקומית מכוונת ומשפיעה על החיים של כולנו אפילו לדורות. ללא תכנון מוקפד, צופה פני עתיד, הנגזר מחזון ומבוסס ראיה אסטרטגית של העתיד, אנחנו מוצאים את עצמנו עם יזמים ובעלי עניין שחוגגים על תוכניות מפלצתיות. כן. אבי הררי ותוכנית 48,000 התושבים שלו, שתהפוך מושבה בעלת אופי, לעיר סואנת, פקוקה וצפופה דמוית כפר-יונה, והטבות של עשרות מיליונים ליזמים על חשבון הציבור, כמו גם בית עלמין עצום בלב היישוב, שחוץ מבעלי הקרקע אין לאף אחד צורך בו.
כן, ממש כך, אחד משני הנושאים המרכזיים עליהם אנו הולכים הפעם לבחירות, הוא האיום הממשי על אופיה המושבתי של המושבה. זאת, בדמות תכנית המתאר הישובית ההרסנית של הררי, להפיכת המושבה, לעיר סואנת בת 48,000 תושבים, ו"לרוץ" לסיים ולאכלסה בתוך 17 שנים בלבד (עד לשנת 2040). יהיה זה קצב גידול התושבים הגדול באזור כ-7% מדי שנה! קצב גבוה מזו של המושבות השכנות, למעשה גבוה אף מקצב הגידול של הכרך הסמוך נתניה, קצב המוכר רק מהעיר הפקוקה כפר-יונה שתכננה תכנית גידול קיצונית הרת אסון. תכניתו זו של הררי, נסקרה לא פעם בשנתיים האחרונות, על ידי התושב המעורב מיקי לפיד, ובאריכות ולעומקם של דברים, כאן בעיתון במושבה.
היה זה לפני כ-13 שנים לערך, עת כחבר המועצה המקומית בקואליציית עזאני-הררי, שימשתי נציג המועצה לועדה המיעצת לתכנית המתאר הישובית של המושבה הסמוכה "קדימה-צורן". או אז, זיהיתי כי לא ניתן להמשיך להתעכב, ונכון להזדרז, עם הכנת תכנית מתאר כלל ישובית, כמתחייב מהוראות תכנית המתאר המחוזית. עוד הבנתי מדיוני הועדה, כי אם לא נעשה כן, תכפה עלינו תכנית בהובלת משרד השיכון (כפי שאכן היה ב"קדימה-צורן"). בשיחותי עם הררי הוספתי כי נוכח הוראות תכנית המתאר המחוזית, ככל שנקדים להכין ולאשר תכנית, הרי שזו תהיה פחות צפופה ותואמת את אופי המושבה שאנו אוהבים. מסיבות תמוהות, הכרוכות בשאיפה לשמר חופש פעולה לראש הראשות ומניעת כפיפותו לתכנית מתאר ישובית מחייבת, ויש האומרים – למנוע עיכוב פוטנציאלי של קידום תכנית ספציפית שהיתה מאד מאד חשובה למספר אישים במושבה. נדחתה המלצתי. כך אבדו להם שלוש שנים ונקודת הפתיחה של התכנית הפכה פחות "מושבתית" ויותר "עירונית".
לפני עשור, עת כבר לא היתה ברירה, הכריז הררי על השקת תכנית מתאר ישובית. היעד היה כבר כ-35,000 תושבים תוך סיפורים מעורפלים על "תכניות קודמות מאושרות ובקנה". המשמעות היתה כבר אז – עיר. לא צפופה, אך עיר. בעשור שלטונו של הררי, הוא נמנע מלהשלים ולאשר את התכנית מסיבותיו. וכך זו "תפחה", ברשלנות וחוסר מקצועיות, או יש יאמרו בכוונת מכוון, לכדי תכנית של 48,000 תושבים! בצפיפות 14 יחידות דיור לדונם!
ולא פחות מכך, התברר כי אצה לו הדרך, ובשאיפתו לאכלס את העיר הצפופה, בתוך 17 שנים בלבד! קצב גידול של כפר-יונה. המירוץ יתחיל מיד לאחר הבחירות. הוא מתחת לפני השטח, בכוונת מכוון בשכונת "שדות" הופקו היתרי בניה לצמודי הקרקע בלבד, כדי שלא נראה את המתוכנן. המירוץ יהיה כה מהיר, שאף לא נוכל להדביק את הקמת התשתיות המתאימות, והפקקים המוכרים לנו מרחוב המייסדים בשישי ומהיציאות בדרך רבין וצומת הדסים בשעות הבוקר, תהיה מנת חלקנו לאורך שעות רבות ביום. שעות רבות ולאורכם של כל הרחובות המרכזיים במושבה. הפקק יתחיל כבר ברחובות: העצמאות, הנוטר, המחתרת, ההדרים, המייסדים, תל-צור והאלון. לחלקנו הוא יתחיל הוא ממש ביציאה מהחניה. ממש כמו בכפר-יונה. 7% גידול בשנה, מוכרים באזור אך ורק ממנה.
על כך בעצם אנחנו הולכים לבחירות! בחירות להדיפת האיום שבתכנית 48,000 של הררי, על האופי המושבתי של המושבה.
אנחנו צריכים רשות מקצועית שתדע להתמודד במקצועיות, מתוך ידע, ניסיון ומחשבה עמוקה עם האתגר.
***
אך גם זו לא הנקודה היחידה שאליה כיוונתי.
בעת הזאת מול ההפיכה הדורסנית וניסיונות של קבוצות מיעוט להשתלט על המדינה ועל אורחות חייה, לרשות המקומית תפקיד מרכזי. גם על כך אנחנו בעצם הולכים לבחירות! בחירות להדיפת האיום מצד ממשלת הימין מלא מלא של חבריו-שותפיו של הררי, על האופי הדמוקרט-ליברלי של המושבה.
לא בכדי, במודע או שלא במודע, תומכי ההפיכה המשטרית מקרב תושבי המושבה מבינים או מרגישים אף הם, כי לתוצאות הבחירות המקומית תהיה משמעות בעתיד לבוא, עת לשלטון המקומי יהיה משמעות דרמטית כאחד משומרי הסף האחרונים מפני השלטון המרכזי ההולך ומקצין במדינה. שלטון מקומי שותק או מגמגם אל מול השלטון המדינתי המקצין, בעצם משתף וישתף פעולה עם שלטון מדינתי קיצוני זה; בעוד מנגד, שלטון מקומי בעל אופי חזק, חד ונחוש, ישאף להגן על אופיה הליברל-דמוקרטי של המושבה. שלטון מקומי נחוש ומחויב לדמוקרטיה הליברלית יגן על הוילה המקומית שלנו בג'ונגל.
כתבה זאת יפה, ונדמה אף מדם לבה, תושבת ליברלית ואכפתית בשם מיכל הדס רובין. היה זה בסדרת פוסטים תחת הכותרת: "האמנם אין קשר בין הבחירות המקומיות לארציות?". במסגרת הסדרה, העלתה מיכל מספר טיעונים כבדי משקל לכריכת הבחירות המקומיות להפיכה המשטרית המאיימת על אורח החיים הליברלי במושבה. ראשית הועלה האיום כי תוצאת בחירת עוד ראש רשות נתמך ליכוד, עשויה לשמש לנתניהו צידוק וחיזוק להמשך ההפיכה המשטרית, בהציגו בתסריט בלהות כי: מועמדי הליכוד לראשות הרשויות המקומיות זכו להצלחה רבה. בניגוד לתחזיות התקשורת המוטה ומאמציה לחבל בהליך הדמוקרטי, הוכחנו, שוב, כי רוב העם תומך בליכוד, תומך במהלכי הממשלה הזאת, וכי המחאה הרעשנית ברחובות ישראל היא נחלתם של קומץ אנרכיסטים המסרבים לקבל הכרעת רוב דמוקרטית". זאת, שכן "בעבור המפלגות הגדולות בחירות מקומיות עדיין משמשות מבחן לכוחן", ואף מעין מבחן, אמצע קדנציה, להסכמת העם לדרכן.
בטיעון כבד משקל נוסף, הטעימה מיכל: מועמדים לראשות הרשות המקומית מטעם מפלגה ארצית, זוכים למימון מטעמה. הכסף הזה לא ניתן מתוך נדיבות, או אלטרואיזם, הוא השקעה. השקעה של מפלגה באנשים שיאיישו את מוקדי הכוח הקריטיים ביותר לחיי היומיום שלנו. אנשים שבכוחם, אם יחפצו בכך, להתנגד למהלכים כוחניים ואנטי-ליברליים מטעם השלטון המרכזי. ומן העבר השני, בכוחם גם לייצר בסיסי כוח משניים לשלטון המרכזי, להדהד את מדיניותו, שלא לדבר על לאייש בעושי דבר המפלגה גם את מוקדי הכוח הנוספים ברשות המקומית. היה זה טיעון המתקשר היטב עם הטיעון הארגוני ולפיו: "לרשויות המקומיות ישנה חשיבות רבה גם במערך הגיוס של מצביעים לטובת הבחירות הארציות. ראש רשות חזק, אשר מחזיק במערך משומן של פעילים מקומיים, מסוגל לייצר הבדל משמעותי בקלפיות עבור מועמד ארצי שהוא תומך בו".
באחד הפוסטים האחרונים בסדרה הוסיפה מיכל ופסקה כי: "אתם באמת מאמינים שמי שמצטלמים חבוקים באירועי מרכז ליכוד, עם דמויות מפתח, יוכלו לצאת נגדם כאשר אלו יקדמו מהלכים המנוגדים לעמדת מרבית התושבים בישוב? במקרה הטוב, הם ינפיקו הכרזת פרווה של ״הסכמה״ ו״כולנו אחים״. ואכן, ראינו זאת כולנו, בשידור חי מאירועי ההפיכה, בפוסט קונסזואלי רפה של הררי על הטנק, אודות תמיכה בצה"ל והתנגדות ל"גורמים בקואליציה" (אמירות בדומה להן פרסם אף נתניהו עצמו), והכל תוך המנעות מאזכור שמם וקריאותיהם של: אמסלם, קרעי ורגב, חבריו למפלגה, אשר אמירותיהם מעוררות קבס.
לבסוף, חזרה מיכל לבסיס באומרה: "זה הערכים, טמבל…״ ושאלה – האם מועמד לראשות מועצה מקומית, אשר מבין כי הגב הליכודי הופך למעמסה אלקטורלית בבייס (בישוב מ.מ.) המקומי שלו, יכול להסתפק באמירות רפות, או התרחקות אד-הוק מאותה מפלגה ואותן פרסונות? האם לא מגיע לנו ראש רשות שאומר בפה מלא את מה שאנחנו זועקים בחרדה עמוקה? שלא מתקרנף, או מנסה לאחוז את המקל משני קצותיו, בבחינת ׳ללכת עם ולהרגיש בלי׳? ראש מועצה בישוב ליברלי וחילוני שרוצה להיבחר, חייב לנקוט צד". אי אפשר שלא להסכים עם מיכל ולזכור, כי במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש, וכי ערכים והשקפת עולם, ובמקרה שלנו ליברליזם-דמוקרטי, קודמים לכל מפלגה, קריירה פוליטית וכיבודים. אנחנו בשעת חירום היסטורית, ועומדים נוכח שנים קשות, בהן מנהיגות צריכה לחזור ולעסוק בבסיס הערכי, באומץ, בבהירות, בחדות תקיפה ובנחישות.
לפיכך, אנחנו צריכים רשות מקומית אמיצה ונחושה שתדע לומר לשלטון המדינתי: עד כאן!
רשות שתדע לומר – כמו חיים ביבס לסמוטריץ' – עד כאן! אפליית הרשויות הערביות לא מקובלת! רשות שתדע לומר למיקי זהר עד כאן! כי במושבה שוב לא יתקיימו אירועים בהפרדה במרחב הציבורי תוך אפליית נשים. ואם ימנעו או יעוכבו תקציבי תרבות, אזי נממנם ממקורותינו מבלי להתפשר על ערכינו. רשות שתדע לומר ליואב קיש ולאבי מעוז עד כאן! שכן תכנים מסוימים לא יכנסו אלינו למערכת חינוך ילדי המושבה, וכי אם ימנעו או יעכובו תקציבי חינוך, אזי נממנם ממקורותינו מבלי להתפשר על ערכינו. רשות שתדע לומר לחקיקה דתית, שתשוב ותגיע, בנוגע לפתיחת עסקים בשבת – עד כאן! כולנו זוכרים, את דצמבר 2017, עת אחת ממשלות נתניהו, ביקשה לחוקק את "חוק המרכולים" שיחייב סגירת עסקים בשבת. או אז, הסביר לנו הררי כי הוא יכבד את החוק ויפעל לאוכפו. היתה זו "התקרנפות" ולמצער היתממות, שלימדה את כולנו, כי הררי לא עמד לצידנו להילחם על ערכינו הליברליים, אלא בחר לשתף פעולה עם החקיקה המסתמנת. זאת, בניגוד לראשי רשויות אחרים שהזדרזו לחוקק חוקי עזר ולהאבק בדרכים שונות נוסופות, על ערכי החירות של תושבי ישוביהם הליברליים. אנחנו זוכרים. זוכרים הכל.
באבן-יהודה, אורח החיים הליברלי, המחשבה החופשית ועקרון השוויון חובה שיישמרו. מערכת החינוך של המועצה תסייע כספית ומעשית לבתי הספר לשמור על הדרך החינוכית שלנו, כפי שהייתה מאז ומעולם, ואף תטמיע ותקדם, ביוזמתה ועל חשבונה, חינוך ליברל-דמוקרטי שמתברר כי כה חסר. יהיה זה חינוך לדמוקרטיה מהותית ליברלית. כזו המבוססת על ערכים ליברלים, מגילת זכויות, כזו שאינה מצומצמת לדמוקרטיה חלולה ופרוצדורלית של שלטון הרוב לבדו.
כדי שאבן יהודה תמשיך להיות הפנינה של השרון ולהתנהל על פי חזון מייסדיה, צריך מועצה וראש מועצה שיעמדו על העקרונות האלה ולא יתקפלו מול הרשויות. זה תפקיד הרשויות המקומיות בכל המדינה. זה במיוחד תפקיד הרשויות המקומיות בישובים הליברלים. זה תפקיד המועצה המקומית אבן יהודה! ועל זה, בעצם, הבחירות המקומיות!
ומלבד זאת, את הררי צריך להחליף!
פורסם במדור לעומקם של דברים, ספטמבר 2023
