הסכנה לא חלפה. בניגוד לטבע האנושי המבקש להדחיק סכנות ולקוות לטוב, יש לומר כי הימים עדיין אינם ימים כשגרה. נפל דבר בישראל ושוב לא ישובו הדברים להיות כשהיו. המחנה הלא דמוקרטי גילה את דעתו וכוונותיו כפי שלא האמנו שיעשה. הסכנה הקיומית עודה מרחפת, וכאמור היא גדולה אפילו מזו של מלחמת יום הכיפורים. "הפגנת המיליון" (על מאתיים אלף משתתפיה), לימדה אותנו כי לא רק ראש הממשלה וחלק משריו מסתערים על המדינה שלנו ועל ערכיה, מסתערים על הדמוקרטיה, ומאיימים להחריב את המדינה ואותנו בתוכה, מסתבר כי בקרב העם, ישנו ציבור רחב שדמוקרטיה-מהותית ליברלית זרה לו. מראות הדריכה על תמונות השופטים, המוכרות לנו מטהרן, ממחישות לכל כי אנחנו, עדיין, בעיצומה של הפיכה.
אני שב ומבקש לחזור על הדברים, לפיהם: אם מדינת ישראל לא תהייה דמוקרטיה, אין היא ראויה לסבל הדורות, לחזון האבות המייסדים, ולהקרבה של דור העצמאות והבאים אחריו עד לעצם היום הזה.
אני מבקש להצדיע לרוב תושבי המושבה, חבריי, שהתגלו ומתגלים במלוא יופיים וכוחם ומסייעים לעצור את הרס המדינה. מודה לכם על המאבק ההרואי שאתם שותפים לו. אני אף מבקש להתריע כי המשא ומתן המתנהל בבית הנשיא (והחשוב לכשעצמו), אינו בהכרח מבשר על פתרון ראוי מסתמן, שכן זרמי עומק במחנה הלא דמוקרטי רואים בו רק מהלך טקטי. אני מודה ומבקש: לא להרפות, עד אשר יוסר האיום לחלוטין. שכן, מההיסטוריה למדנו, כי הסכנה הגדולה לדמוקרטיה היא מצד השותקים. השותקים המשתפים פעולה, אך גם המון השותקים המקווים לטוב ומשלימים בכך עם התהליכים.
אל נהיה מהשותקים. העיתון הזה אינו מהשותקים. ככזה, אנו כותבים בו מזה כשנה, ללא מורא ובאומץ, וחושפים אודות הנעשה במישור המקומי. על המחנה הדמוקרטי (ובכללו רוב תושבי המושבה), להוסיף לא לשתוק ולמחות, ללא מורא ובאומץ, נוכח ההפיכה המתבצעת לנגד עינינו והסכנה הקיומית במישור המדינתי.
מורן מן,
דבר המערכת, גליון מאי 2023
