השבוע, ואולי החודש האחרון, אינם ימים כשגרה. נפל דבר בישראל. לראשונה מאז קום המדינה היא עומדת בפני סכנה קיומית, גדולה אפילו מזו של מלחמת יום הכיפורים. בחודש האחרון, ראש הממשלה, שנבחר אמנם באופן לגיטימי, פרץ את הגבולות והוא מסתער על המדינה שלנו ועל ערכיה, מסתער על הדמוקרטיה, מאיים להחריב את המדינה ואותנו בתוכה. זה לא בטנקים ולא באש חיה אחרת, זה באמצעים קשים יותר ומסוכנים יותר. אנחנו בעיצומה של הפיכה.
הטור הזה, מוקדש למאות האלפים, הנפלאים, שבגופם ובנחישותם שומרים בימים האלה על המדינה מפני אסון. הטור הזה לא יעסוק הפעם במושבה, אלא במדינה. המדינה היחידה שיש לנו, שחיכינו לה 2,000 שה, נלחמנו ואיבדנו בה והיא עצמאית, לתפארת, כבר 75 שנה, אך עתה, בתוך כמה חודשים מאיימת עליה הממשלה בראשות נתניהו, להחריבה.
אם מדינת ישראל לא תהייה דמוקרטיה, אין היא ראויה לסבל הדורות, לחזון האבות המייסדים, ולהקרבה של דור העצמאות והבאים אחריו עד לעצם היום הזה.
אני מבקש להצדיע לרוב תושבי המושבה שהתגלו במלוא יופיים וכוחם ומסייעים לעצור את הרס המדינה. מודה לכם על המאבק ההרואי שאתם שותפים לו. מודה ומבקש: לא להרפות, עד אשר יוסר האיום לחלוטין.
אולי מהמשבר הזה, תצמח הזדמנות לעתיד טוב יותר.
אולי נחזור להיות אחים!
מורן מן,
דבר המערכת, גליון אפריל 2023
