"זה מכבר אין איש מחכה לי שם
ואם אין ים, הרי אין גם ספינה
הדרך קצרה. החוג צומצם…"
(זה מכבר, לאה גולדברג)
לימור כבר בחרה. הבחירות אמנם תתקיימנה רק ביום שלישי 31.10.23, אך סגניתו של הררי – לימור גיל-שני כבר בחרה לנטוש אותו סופית. זה היה תהליך. תחילתו בהעדרותה, בצירוף מקרים מעורר תמיהה, דווקא משתי ישיבות המועצה החשובות ביותר בקדנציה: הן מזו בה "נדונה" – במספר שורות פרוטוקול בודדות, כמו היה זה דיון משני בדבר עמדת הקפה בלשכת ראש המועצה – תכנית 48,000 התושבים של הררי, והן מזו בה דיווח הררי למועצתו על דיון הועדה המחוזית בתכניתו זו הרת האסון. העדרות כפולה זו, הגם שמלמדת דבר או שניים על התנהלותה ועל סדר עדיפויותיה, פתחה בפניה, לשיטתה, את האופציות להפנות לו עורף, בבוא היום ואם תבחר בכך, לאחר כעשור של שיתוף פעולה. השלב השני היה כבר בשנת הבחירות – לימור בחרה במספר נושאים להרהיב עוז ולשאול שאלות בישיבות מועצה. היה זה מעט מדי ומאוחר מדי.
השלב השלישי היה הקמה מחדש של רשימה עצמאית למועצה – רשימת "יש עתיד", הנסמכת על התנועה הארצית המפוארת, ועל חלק מפעילותיה ופעיליה המקומיים. באותו השלב, בחרה לימור "לשבת על הגדר" – רגל פה ורגל שם. וכך, בראיון אותו סיפקה אך לפני כחודשיים, בחרה לחמוק ולא לענות על השאלה המרכזית המעסיקה את תושבי המושבה הליברליים – השאלה החדה והברורה: האם נמשיך לעוד חמש שנים של שלטון הררי, או שפנינו להחלפת ראש המועצה באחר. אדרבא, בהתיחס לנושא, אמרה בראיון את הדברים הבאים: "אני אתמוך לראש המועצה (הטעות במקור) במי שיציג את התכניות והערכים שהכי מתאימים לאג'נדה של הסיעה שלי. במי שיציג את יכולת הניהול וההובלה המתאימים ביותר…" כך ענתה אז, כמו לא כיהנה במועצתו קרוב לעשר שנים. ועוד הוסיפה: "אני מתחייבת לא לקיים הסכמים מקדימים עם אף אחד מהמתמודדים. אפגש איתם לאחר הבחירות…" רוצה לומר – עם פרסום התוצאות, אני נכונה לתמוך במי שיבחר, גם בהמשך שלטונו של הררי, ואצטרף לכל קואליציה בדרך זו או אחרת.
בשלב ההוא, בגליון חודש יולי, קרא עיתון "במושבה" ללימור לחרוג ממנהגה, לא לחמוק ולענות באומץ לב ציבורי מתחייב על שאלת הבחירות ולהבהיר לתושבים – האם היא בעד המשך שלטונו של הררי או תומכת בהחלפתו באחר. באותם הימים, סביבתה החברתית והפוליטית של לימור – אשר הפנימה את הזיקה בין ההפיכה המשטרית הארצית לבין המשך שלטונו של הררי – לא נתנה לה מנוח. חלקם מעט התרחקו, אחרים בדרכם רמזו, החוג צומצם ומעגלי השיח הפכו דלים מערב לערב. לימור נאלצה לבחור. והיא אכן בחרה באקזיט ההצטרפות לרשימתו של מתן כצמן. טוב מאוחר מאף פעם לא.
***
התפוררות. "פוליטיקאים, גם מסוג ד' כמו חברי מועצה בישוב קטן כשלכם, יש להם חוש ריח פוליטי והם מזהים ספינה טובעת. וככה זה, כשהספינה טובעת, העכברים קופצים". כך אמר לנו חבר מועצה ותיק מהעיר השכנה, והוסיף: "אני מסתכל עליכם מפה מהצד, רואה איך הסיעה שלו מתפרקת ומבין לאן הדברים הולכים. זה סימפטום מובהק. זה כמו שברה"מ הוציאה לפני יום כיפור את נציגיה מסוריה, מבינים לאן זה הולך, ראש המועצה שלכם הולך להפסד משפיל". ניסינו לשחזר את התהליך. עשרה חברי סיעה וקואליציה היו לו להררי בתחילת הקדנציה. עשרה ועוד אחד לא תמיד ברור. "לא צריך אופוזיציה – כולם קואליציה וכולם אופוזיציה" כתשובתו הדמוקרטית של הררי לכתב "כאן" 11 אורן אהרוני.
ראשונה היתה זיו קמימי אשר הודיעה לחבריה שהחליטה לא לשוב ולהתמודד ברשימתו בבחירות 2023 ובעקבות כך נמוגה לאטה מהמועצה. זיו מגיעה מבית גידול שמתקשה עם הסטנדרטים של הררי. שניה היתה שיר אידלסון. שיר, אשר נמצאת בדיסוננס קבוע בין ערכיה היסודיים והמוצהרים, לבין אופי שלטונו של הררי, התחילה אף היא להרגיש קושי עם הדברים, ולעיתים אף הרהיבה עוז והשמיעה בישיבות מועצה קולות מפקפקים. אף היא הבינה והחליטה שאין מקומה ברשימתו של הררי בבחירות השנה.
בהמשך, היו אלו משו לוי ויוכי פרי, בשר מבשרו של הררי, שהבינו כי נוכח החלשות מעמדו, וחיפושיו אחר "כוכבים" חדשים לרשימה, כאלו שאולי יקרצו לרוב תושביה הליברליים של המושבה, הרי ששוב לא יהיה להם מקום ברשימתו. וכך קולם הלך ודעך, הם אף גיששו ראשונית, בדבר אפשרויות נוספות… אנחנו כבר בארבעה מתוך עשרה. ארבעים אחוזים, אך ממשיכים לספור. בשלב הבא, עת חולשתו של הררי, נוכח פרשיותיו שנחשפו ברבים, נפוצה לה כבר ברחבי הארץ – אז גם פרץ לחיי מושבתנו המועמד האמביציוזי מתן כצמן – פרשה מי-גל אבינועם, חברת סיעתו של הררי וחברה לכצמן.
באמצע חודש אוגוסט, טפטוף סיעתו המתפוררת של הררי כבר הפך למבול, עת חבר הסיעה אלבז, הודיע על הקמת רשימה עצמאית. גם הוא, כמו רבים רבים לפניו, גילה כי הררי הבטיח למספר אנשים את אותן הבטחות ממש. וכך, נוכח המקומות הריאלים ההולכים ופוחתים ברשימתו (מוערכים כעת בשלושה לכל היותר), ונוכח התפקידים ההולכים ומתרחקים (נוכח הסיכויים הפוחתים להבחרו מחדש), החליט אלבז לפרוש ולנסות מזלו בעצמו. אולם הגראנד פינאלה, היתה בחירתה של לימור – סגניתו של הררי, לרדת מהגדר ולבחור צד כנגד הררי. שבעה. שבעה מעשרה. שבעה חברי סיעה, המהווים שבעים אחוז מסיעתו ומהקואליציה של הררי, בעצם נטשו אותו. כל אחת ואחד על פי דרכם. זהו סימפטום מובהק של התפוררות.
"אני צריך 40% וקול" הוא היה אומר למקורביו ולחלק מחברי סיעתו כבר לפני כשנתיים, עת הפנים כי מצבו הציבורי שוב אינו חזק כבעבר, והעריך כי אל מולו יתמודדו יותר ממועמדת אחת (אז העריך כי תהיה זו לימור ומועמד נוסף שיזהה חולשתו ויצטרף). אך פוליטיקאים מזהים. הם מזהים כי סיכוייו להגיע ל-40% ולנצח בסיבוב הראשון הולכים ופוחתים. הם רואים כי בחירות על יסוד אינטרסים אישיים בלבד, ועל יסוד מפגן כח מזויף, בדמות שלטים לא חוקיים שאף הם הוסרו ונמוגו, אלו כנראה לא יספיקו להשגת יעד ארבעים האחוזים. הם מזהים ונמוגים. מזהים ונוטשים.
מדור מהנעשה במושבתנו, גיליון ספטמבר 2023
